סדר היום, כוונת ההלל בר"ח ופתיחת ההיכל וכוונת העומד לקרות בתורה וההגבההSeder HaYom, Kavanah of Hallel
א׳ואם הוא ר"ח יקרא את ההלל אחר שמ"ע וקריאתו אינו אלא מנהג משום שמחת היום וטעם שמחת היום שהוא י"ט ללבנה שנתחדש אורה וצריכין אנו לשמוח בשמחת' שישראל מונין ללבנה ובשלומה יהי' לנו שלום וע"ז הנוהג שלא לעשות בו מלאכה הוי מנהג ואין לבטל אותו על שום דבר בעולם כ"א ע"צ הדוחק והאונס ובהתרה וכן הנשים הנוהגות שלא לעשות מלאכה בר"ח שכר טוב יש להן על מנהגן ואין להן לבטל אותו וכמו כך הלובש בגדים מעולים ויפים משל חול בר"ח נראה שראוי לחוש למנהג וצריך להחזיק בו. וכן הנוהג להרבות בו בסעודה יותר מבחול מן הטעם שכתבנו. והכל לפי הכוונה א' המרבה וא' הממעיט וכו':
1
ב׳ומוציאין ס"ת בב' ובה' מן הטעם שכתבנו. וכתב הזוהר כשפותחין ההיכל ומוציאין ס"ת יאמ' בריך יהא שמיה דמרי עלמא בריך כתרך ואתרך יהא רעותך עם עמך ישראל לעלם ופורקן ימינך אחזי לעמך בבנין בית מקדשך וקבל צלותנא ברחמי יהא רעוא קדמך דתוריך לנא חיין בטיבו ולהוי אנא פלוני עבדך עני ודך פקידא בגו צדיקיא למרחמי עלי ולמיטר יתי וית כל דילי וית כל די לעמך ישראל את הוא זן לכולא את הוא מפרנס לכולא את הוא שליט על כולא את הוא דשליט על מלכיא ומלכותא דילך הוא אנא עבדא דקודשא בריך הוא דסגידנא קמיה ומקמי אוריתיה לא על אנש רחיצנא ולא על בר אלהין סמיכנא אלא באלהא דשמיא דהוא אלהא קשוט ומסגי למעבד טבוון סגיאן וקשוט ביה אנא רחיץ ולשמיה יקירא קדישא אנא אימר תושבחן יהא רעוא קדמך דתשלים משאלין דלבאי ולבא דכל עמך בית ישראל לטב לחיים ולשלם עד כאן:
2
ג׳וכשמגביהין הס"ת יביטו כל העם בו וישתחוו איש ממקומו אל מול התורה תמימה וכל אחד יתפלל ויתחנן לפני אלהיו כפי כחו ויאמר תורת ה' תמימה וכו' עד צדקו יחדיו ואם לא אמר בריך שמיה בשעת הוצאת ס"ת יאמר אותו כשפותחין אותו לפני העם. וכן ראיתי רבים שאומרים אותו באותה שעה: וכשקורין הקורא לעלות לקרות יעקור במהרה ממקומו ויעמוד בזריזות ואזירות חיל ויעלה לקרות ויעמוד לפני ס"ת באימה ויראה ויאמר (ברכו את ה') בקול רם כדי שישמעו הכל ויענו וכן הברכה בקול רם ויברך ברכת התורה בכוונה גדולה ובקול רם שישמעו כל העם ויודה וישבח לאדון הכל ששם חלקו וגורלו בדברי התורה הזאת והטיב עמנו מכל אומה ולשון שבעולם ובחר בנו להיות לו לעם נחלה וסגולה והנחילנו תורתו הקדושה כלי חמדתו ושעשועיו אשר עיניו ולבו בה ובה ברא כל העולמות כולם ובזכות קריאתה וקיומה מתקיימין כל צבאות מעלה ומטה ואלמלא קריאתה ושמירת מצותיה לא היה העולם נברא ואחר שנברא לא מתקיים כדכתיב אם לא בריתי יומם ולילה וכו'. והוא הברית שנאמר בו והגית בו יומם ולילה. חוקות שמים וארץ לא שמתי וחקות שמים וארץ הם מהלך הגלגלים והנהגתם וטבע המוטבע ברצון הבורא י"ו וכן שאר כל הנבראים אשר בראו בארץ לא ישנו מנהגם וטבעם וכל זה מצד התורה אשר קבלו ישראל ועוסקים בה בין רב למעט ואפי' יהיה א' שעוסק בתורה כראוי הוא מקיים את העולם ועליו נאמר וצדיק יסוד עולם ועל זה ראוי לכל בן דעת להודות ולשבח בשעה שמברך בה"ת הן בשחר הן על ס"ת ויקרא קריאתו מלה במלה בכוונה ורעדה בכל לבו ובכל נפשו ואם דרך החזן להקרות את הכל יניח לחזן לקרות ולא יגביה העולה קול מקול החזן אלא יחתוך התיבה בשפתיו כקורא את שמע בלחש: וכשעומד בקריאתו על השם הגדול שם בן ד' אותיות ירתיח עצמו מאימתו ופחדו וירגיש את כל אבריו לקדושת ה' שנכתב שם בקדושה ובטהרה ויוציא בשפתיו שם אדנ"י ויכוין בהוי' לכוין שניהם כאחד כענין כוונתו בתפלתו ובברכותיו:
3