סדר היום, כוונת הלולב ואגודתוSeder HaYom, Kavanah of Lulav
א׳מצות לולב. ענין המצוה הזאת וכוונתה ליחד ש"ש בכל לבבו ובכל נפשו וכן ענין לולב לו לב שיהי' לבו שלם עם אביו שבשמים וכמו שהלולב מקשר כל העלין שבו ונעשה הכל אגודה א' וקשר א' בלי פירוד ביחוד גמור כך צריך האדם שיקשר כל דעותיו ומחשבותיו ויפנה הכל אל מקום א' ואל יפנה במחשבתו אנה ואנה וז"ש תמים תהי' עם ה' אלהיך כלו' תהי' כל מחשבותיך כולם פונות אל מקום א' ובזה תהי' תמים ושלם בענין עבודתו ויראתו כמו שהלולב תמים ושלם חתיכה א' ביחוד בקשרו כל דליותיו ופארותיו אליו אבל מי שיש לו חלקים מפורדים אינו נקרא שלם בשלמות ונראה ענין זה בתמר ולא באילנות אחרות ולזה הצדיק נמשל לתמר אי משום דכמו שימי שנותיו של אדם הם ע' שנים כך ימי התמר עד הגיעו לתשלום קומתו צריך משך ע' שנה וכן הצדיק אינו נקרא שלם עד אותו זמן שכבר בא בימים. אי משום שכל כחו וגבורתו של אילן זה הוא בראשו ואם ראשו נחתך הרי הוא מת ובטל מן העולם וכן ענין האדם ממש כל חיותו ועצמותו תלויה בראשו וע"כ גילה הקב"ה ענין זה בתמר לומר שאין נקרא צדיק בשלמות אלא א"כ יהי' לבו כלבו של תמר מיוחד באחדות שלמה בכל פרקיו ופונה למעלה: עוד צונו ית' וית' לקשר עם הלולב ג' בדי הדס והוא ג"כ להראות יחוד גמור בלבו של אדם כי כן ההדס הכשר למצוה עולה קיני קיני ובכל קן וקן יש בו ג' או ד' עלין מסבבים א"ע מסודרים בסדור נאה ומיושר לא זה למעלה מזה ולא זה למטה מזה והוא ענין חבור ואחדות שוה שכולם פונים אל מקום א' כן צריכין ישראל שיהיו כולם קשר א' ואגודה א' ואחדות שוה שלב כל א' וא' יפנה אל מקום א' ואל ישעו בדברי שקר איש לעברו מקצהו ח"ו כי בענין תלונתם נאמר אין מלך בישראל איש כל הישר בעיניו יעשה ובענין התוכחה נאמר והתברך בלבבו לאמר בשרירות לבי אלך וזו רעה גדולה אשר בסיבתה באה אלינו הצרה הזאת ותתך עלינו האלה והשבועה והוחבל אוויינו ונפרע פארנו וזבול מקדשנו חרב בעונינו ועוד הגלות מר ונמהר לא שכך מעלינו על כי עדיין אנו באולתינו בזה עון שנאת חנם אשר בעבורה נתשנו באימה ולארץ הושלכנו עד יערה עלינו רוח ממרום ולזה צונו ית' וית' להביא המין הזה בתוך מינים האחרים להראות לנו יחוד העלין האלו ואחדותם אל מקום א' ומהם נלמוד ליחד לבבנו יחוד גמור ושלם כולנו אל מקום א' אל אבינו שבשמים. וחז"ל קבלו קבלה אמיתית שצריך לאגוד עם הלולב ג' בדי הדס ולא פחות כדי שנזכור בזה שלשלת היחס וגזע קדושת אבותינו אברהם יצחק ויעקב זלה"ה שהם דומים לעלי הדס הנאחזים כולם במקום א' ואחדותם היתה אחדות שלמה לא הסיחו דעתם מקדושת בורא עולם ית' וית' ולעולם פנו למעלה וכן צריך לנו שאנו מגזעם ומשרשם לאחוז את מעשה אבותינו בידינו וליחד לבבנו יחוד גמור לעבודת אלהינו:
1
ב׳עוד צונו י"ו לאגוד עם הלולב ועם ההדס ב' בדי ערבה להראות לנו שעם היות שהאדם צריך לבקש עבודת ה' וליחד לבבו יחוד גמר לא מפני כך יסיח דעתו מענייני העה"ז וישליך אותם אחרי גוו כי אינו זה כוונת הבריאה כי לא תהו בראה לשבת יצרה וזה בלא זה א"א כי כן נאמר בענין יצירת האדם וייצר בב' יודי"ן להראות ב' יצירות יצה"ט ויצה"ר ושניהם כא' טובי' והיא כוונת הבריאה וכן אמר שהע"ה אחוז מזה וגם מזה אל תנח ידיך ונאמר טובים הב' מן הא' וענין הערבה רומזת לענין העה"ז שנראה לכאורה שאין לו לא טעם ולא ריח ומה צורך בו ועוד שבין לילה הי' ובין לילה אבד שמתיבש' מלחותה תכף ומיד מכל ירק ומכל אילן והוא רמז לעה"ז שאין לו קיום והויה אלא כליון והפסד וכן אמר המליץ (תבל מקור הבליה וההפסד ואין אדם יודע את עתו היום כאן ומחר בקבר) אלא שהקב"ה הנחיל לנו תורתו שבסיבתה יש לנו חיים כמו שיש לערבה מנחלי המים שאצלה ואחר שחותכין אותה אין לה שום מחיה כלל כך ישראל אם פורשין עצמם מן התורה פורשים מחייהם ואין להם שום חיות כלל:
2
ג׳אלו ג' מינים שאמרנו והם לולב הדס וערבה שלשתן אגודים יחד כי א"א לזה בלא זה. עוד צונו ית' וית' ליקח מין ד' והוא אתרוג פרי עץ הדר ויקח אותו לבדו בידו השמאלית אבל יחבר הב' ידים כא' להיות הד' מינים כאחד:
3
ד׳וענין האתרוג הוא שיש בו טעם וריח נחמד למראה וטוב למאכל והוא דומה ללב האדם וצריך שיהיה יפה וטוב נקי ומכל חזזית מכל פגם רמז בזה שהאדם צריך שיהיה לבו נקי מכל סיג ופנוי מכל מחשבה רעה ובזה יזכה לחיי העולם הבא לגן עדן שכלו טעם וכלו ריח כלו ממתקים וכולו מחמדים ואינו כאגודת האחרים מפני שהוא רומז לע"ה שעתיד לבא אבל אינו מצרף אותו עמהם בחברה כי צריך להאמין באמונה שלימה כי יש מתן שכר לצדיקים בגן עדן ואע"פ שהוא אינו עובד עבודתו כדי לצפות לתשלום גמול אפ"ה צריך להאמין בה וכן אמר התנא ודע שמתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא: עוד ענין אחר שמעתי בענין זה כי רצה הקב"ה לזכות את ישראל ואינו רוצה שידח ממנו נדח ובהיות שיש בענייני האנשים ג' מינים יש מהם שיש בהם טעם וריח והם החסידים ואנשי מעשה כי כל מעשיהם האמת והצדק: ויש מהם שאין בהם לא טעם ולא ריח והם קלי ע"ה כי כל מעשיהם תוהו ואין אתם יודע עד מה: ויש מהם שיש בהם טעם אבל אין בהם ריח והם העוסקים בתורה ואין בידם מעשים להריח בהם: ויש שיש בהם ריח ואין בהם טעם שיש בידם מעשים טובים אבל אין בהם תורה רצה הקב"ה לרמוז לנו בענין לקיחת ד' מינים הללו שהכל צריך לעולם וצריך לעשות מהם אגודה א' וחברה א' ולא ידח זה מפני זה כי כולם כאחד טובים:
4
ה׳האתרוג יש בו טעם וריח והוא בפני עצמו מפני שהוא שקול כג' האחרים: הערבה אין בה לא טעם ולא ריח: ההדס יש בו ריח ואין בו טעם:
5
ו׳הלולב יש בו טעם ואין בו ריח והוא כשהוא רך כשיוצא מראש הדקל אשר שם הקו' נתון יש בו טעם מה: וצוה לחבר אותם כי מה שיש בידו של זה תועלת לזה וזה מסייע לזה ובהתחברם כולם כאחד לא ימצא בהם שום דופי וזה שאמרו להביא חלבנה עם הקטרת ואע"פ שריחה רע אפ"ה בהתחבר' עם הסממנים האחרי' ריחה הרע מסתלק ממנה ואדרבא מוספת ריח טוב לסממנים האחרים כי אין האור ניכר אלא מתוך החשך וכן צוו חז"ל כל תפלה שאין בה מפושעי ישראל אינה תפלה והוא רמז לענין זה שאמרנו:
6
ז׳עוד אמרו במדרש לולב זה הקב"ה. הדס זה הקב"ה. ערבה זה הקב"ה. אתרוג זה הקב"ה:
7
ח׳ואפשר שכיונו ז"ל לענין זה שאמרתי שאע"פ שיש בו בישראל חסידים ואנשי מעשה לא מפני זה געלה נפשו בפחותים והקלים כי זה וזה צורך העולם וכמו שחפץ בזה חפץ בזה לבלתי ידח ממנו נדח ועל כולם מיחד שמו ומשרה שכינתו: עוד שמעתי כי לכל אילן ואילן או עשב או ירק יש שר שולט עליו ואומר לו גדל וד' מינים אלו לא השליטם הקב"ה ביד שר ושוטר אלא כביכול מכחו ומהשגחתו הפרטית הם גדלים ולזה צוה לנו ליקח אלו הד' מינים מיוחדים לו בחג להראות לכל שעם ה' אלה והנה הנם בידו שאין להם פחד ואימ' משום בריה בעולם ואפילו לסמא"ל אין לו כח לשלוח יד בהם אחר שהם מצויינין ומסומנים בסימן של מלך:
8
ט׳וצריך ליקח ד' מינים אלו כמו שאמרנו הג' כא' והא' בא' ולחבר ב' הידים כא' וקודם שיטול כולם בידו יברך אקב"ו ענ"ל ויכוין בה למה שאמרנו וביום א' יברך שהחיינו ואח"כ ינענע בהם לד' רוחות העולם וישים פניו למזרח וינענע ג' נענועין ואח"כ יהפוך עצמו לימינו לצד דרום ויעשה ג' נענועין ואח"כ למערב ואח"כ לצפון שכל פניות שאתה פונה יהיו דרך ימין אח"כ למעלה ואח"כ למטה והם ו' קצוות בג' ג' הם י"ח להראות שאלהינו ית' וית' הוא חי וקים יחיד ומיוחד בשמים ובארץ ובד' רוחות העולם ובידו הכח והממשלה שליט בעולמו לעשות כרצונו לעצור ממנו טללים רעים ורוחות רעות המזיקות לעולם וישפיע לנו מטובו מן השמים את אוצרו הטוב להריק על הארץ ברכה עד בלי די ומנענע בהודו לה' פעם א' ובאנא ה' הושיעא נא פעם א' ובהודו שבסוף פעם א' הם ד"פ ח"י נענועים בכל פעם הם ע"ב נענועים רמז לשם בן ע"ב י"ו שמכחו הגדול ישפיע ברכה ותהלה נגד כל הגוים ולזה צריך שיכוין כל מי שהוא בן דעת ובעל נפש כי הכל הולך אחר הכוונה: עוד יש רמז בד' מינים אלו לד' רגלי המרכבה והם אברהם יצחק ויעקב ודוד והם הדס ערבה לולב ואתרוג ובזכות אלו מרכבה קדושה של שכינה ישב הקב"ה על כסא רחמים וירחם עלינו ויוציא משפטנו לאור ויחדש עלינו שנה טובה:
9
י׳וצריך כל אדם להשתדל בעבודה הזאת ואל תהי קלה בעיניו שאחר שיש לה יחוד הש"י ואהבתו ראוי להחזיק בה ואל יסמוך לומר עם הקהל אני נוטל כי היא סמיכה של הבל כי לא נתקן לולב לקהל אלא שיטול אותו מי שאין לאל ידו משגת לקנות לולב לעצמו או שבא מן הדרך או שארעו איזה אונס ולא קנה לו לולב ואתרוג תנאי ב"ד הוא שיועיל לו נטילתו בלולב הקהל אבל מי שבידו ספוק לקנות ולחבב המצוה ולהדר אותה לא ידחה אותה מעליו שהיא גדולה במאד מאד בכמות ובאיכות ומגיע לו תועלת רב אם לנפש אם לגופו אם לכל אנשי ביתו שניצולים מכל צרה ומכל גזרה רעה אם עושה אותה כתקנה. ועוד שאעפ"י שיטול לולב הקהל לא יוכל לנענע אלא פעם א' לצאת י"ח מצוה אבל הנענועים האחרים בג' מקומות מן ההלל ולהקיף בו בזמן ההושענות איך יעשה: ואם הוא במקום שהאתרוגים אינם נמצאים גם הלולבים באים מארץ מרחקים ואינו יכול להשיג דבר שיצא בו י"ח מפני שדמיו יקרים ואין ידו משגת יקנה מן הבא בידו ד' מינים הללו להיותם בידו בשעת ההלל ויברך על אותו שנבחר לקהל ובו יצא י"ח ומה שיש בידו יהיה לחבוב המצוה וליחד ש"ש מן הבא בידו וצדקה יחשב לו: ומי שיכול ויש ספוק בידו לקנות צריך שישתדל לקנות המובחר והמהודר יותר שימצא וכבר אז"ל בהדור עד שליש וצריך לקיים הב' פי' אם שליש הממון אם שליש השיעור וזהו לחיובא אבל כל המוסיף מוסיפין לו וכבר אז"ל זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות בלולב נאה בציצית נאה בסוכה נאה וכן בכל ענין המצות שעושה יעשה אותן בשלימותן ובדקדוקן שלא יחסר מהן דבר מה ובזה יוכר עבודת העבד הנאמן ומדקדק בעבודת אדוניו ומשתדל לעשותה בשלמות וליפות אותה עבודה כדי למצוא חן בעיני אדוניו וגם אדוניו מכיר את לבבו הטוב ושמחת לבו בעשיית מצותיו ומוסיף לו שכר אחר נוסף על שכר המצוה עצמה מפני רצונו הטוב וחפצו השלם בעבודתו ואעפ"י שמן הדין נראה לו שיוצא בענין ההוא לא יתרצה בזה אלא יעשה הדבר בשלמות בלי פקפוק כיצד בא ליקח לולב א' ושואלין ממנו דינר א' והוא מסופק בו אם הוא ראוי אם לאו ישאל ממנו לולב אחר יפה ממנו ויתן לו ב' דינרים ויקח א' יפה וטוב כרצון לבו בלי ספק ובלי פקפוק בכל תנאיו בא ליקח ג' בדי הדס יבקש אותם לחים וטובים אשר אין בהם כל מום כולם עבות מראשם ועד סופם ואעפ"י שיוסיף בדמים המב"ה יוסיף ימים על ימיו וממנו הכל ומידו נתנו לו ואיך יעלה על דעתו של האדם הטפש לפקפק בענין אחר שהוא רואה בעצמו כי זה כוונ' הבורא שיעשה מצותיו בשלמות ובהדור נאה ונתן לו יד לעשות ולא יעשה ויתרצה במה שימצא להקל מעליו שלא יפזר ממון שאינו שלו: וכן בענין הערבה ראויה שתהי' לחה וראשיה שלמים ולא מקוטעים: בא לקנות אתרוג צריך לדקדק בו הרבה כי הוא נקרא פרי עץ הדר וכל ההדר האפשרי שהוא יכול לבקש ולחפש עליו יבקש ויקח אותו בשלמות ההדר: וכל אלו העניינים צריך לחפש אחריהם קודם שיבא זמן חיובן כדי להיות לו מוכן ומזומן לצאת בו ידי חובתו ולהתהדר לפני בורא עולם אבל מי שלא השתדל מקודם לכן וכשבא השעה דחוקה הוא מחפש ואינו מוצא כבר אמרנו שיקח מה שימצא להיות בידו לזכרון ולאות אבל לא קיים המצות כאשר ראוי לו לקיים וצריך לבקש רחמים ירחמו עליו מן השמים ופעם אחרת יזכה לעשות המצוה כתקנה:
10