סדר היום, סדר הבדלהSeder HaYom, Order of Havdalah
א׳ואין ראוי לאכול ולשתות ולעשות מלאכה קודם שיבדיל על הכוס שהוא קבוע בד' ברכות ובד' מיני הבדלות הברכה הא' היא על היין בפה"ג ואין מבדילין אלא על היין ולא בפת ולא בשכר אם לא הוי חמר מדינה שכבר הורגלו כל אנשי מדינה בו וטעם למה קבעוה על היין משום דהוי מלתא דקביעותא להראות לנו צורך הענין וקביעתו וכן ארז"ל ג' מנוחלי העה"ב וא' מהם הוא המבדיל על היין במוצאי שבתות. הב' על הבשמים ואע"ג דבשמים ומאור לא שייכי לכוס כי אפילו בלא כוס יכול לאומרן אפ"ה כיון דאפשר לשלשל' על הכוס ולהדר הענין עבדינן ושפיר דמי. וענין הבשמים במ"ש משום שצריכין אנו לדאוג מיציאת שבת מאותה נפש יתירה שהיתה בנו ונאבדה ממנו כמ"ש רז"ל וינפש וי אבדה נפש ובמה יודע דבר דאגתו ואנחתו בבקש דבר להשיב את נפשו והם הבשמים כי מי שנפשו קצרה ורוחו צרה מחזר אחריהם להשיבם אליו. ונהגו לחזור אחר הדס כמ"ש בגמ' ב' בדי הדס להבדלה א' כנגד זכור וא' כנגד שמור ויש מן המדקדקי' שנוהגים בג' ולחזר אחר משולשים כיון שמצינו שנבחרו למצות הלולב ואם אפשר לחזר אחריהם עדיף טפי ונמצא נוטל זכות וכן יהיה כוונתו ויזמין אותם מע"ש במקום מיוחד ליחדם להבדלה והזמנה מילתא היא וכן שמעתי מפי מקובל שראה בס' א' ישן וקדמון מאד על ענין ג' בדי הדס להבדלה משולשים וליחדם במקום א' והזהיר בזה זריז ונשכר אקרי ומי שא"א לו בהכי לא הפסיד והכל לפי הכוונה. הג' ברכת מאורי האש וכבר הביאו בזוהר טעם למה נתקן ברכה זו במ"ש וכבר זכרנו קצת ממנו למעלה משום שכשהשבת נכנס כל המקטרגין כל עושי רשעה נאספים ונחבאים בנוקבא דתהומא רבה ואחר יציאת השבת יוצאים כל א' למקום פקידתו אשר הופקד שם כי הכל נברא לצורך העולם והנהגתו מפני זה אנו מברכין לעת כזאת בורא מאורי האש והוא לרמוז על כחות הטומאה שהרי הם כמו שנבראו עתה: עוד אפשר לתת טעם קרוב לזה והוא על חזרת רשעים לגיהנם ומאורי האש הם כחות הדין המיסרין את הרשעים והוא כמו צדוק הדין שכל פעולותיו ית' וית' צדק ואמת גם בענין הבטת הצפרנים פרשו בזוהר על הענין הנזכר שהם כחות הדין והקליפות שהם מבחוץ שהם מאורי האש שזכרנו ולכן אין להביט מצד פנים אלא מצד אחורים לבד ונהגו לכוף האגודל תחת האצבעות מבפנים וכופפים ראשי האצבעות למטה והכל משום שלא יתגלה פנימיות האצבעות משום הענין הנז' והמשכיל יבין. ולענין הפשט ענין המאור הוא לברך לאלהינו ית' וית' על האור אשר ברא לתועלת האדם ולהנאתו והנה כל השבת לא הותר לנו לנגוע באור לא להבעיר ולא לכבות ועתה אנו רואים בעצמנו הנאת האור כמה היא גדולה ומביטים אנו להבחין ממה שלפנינו להכיר ולהבדיל בהנאת האור בין הבשר ובין הצפרנים וכן אמרו אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו ובהיות שהאש נברא במוצ"ש כשחז"ל אנו מברכין בורא מאורי האש ומברכין בין על אור ששבת בין על אור שלא שבת ואפי' על האור היוצא מן העצים ומן האבנים משא"כ במוצאי יוה"כ מן הטעם הנזכר: הברכה הד' היא ההבדלה עצמה והיא המבדיל בין קדש לחול ויש בה ד' מיני הבדלות בין קדש לחול בין אור לחשך בין ישראל וכו' בין יום השביעי לששת ימי המעשה וכולם ענין גדול בענין האמונה:
1
ב׳ההבדלה הא' בין קדש לחול וכן הוא אומר להבדיל בין קדש לחול והוא שצריך האדם שלא יערב הענינים והאמונות אלא יבדיל בין זה לזה וידע ויכיר שאלהינו י"ו ברא בעולמו דבר והפכו ברא קדש וברא גם חול ברא טמא וברא טהור כי גם את זה לעומת זה עשה האלהים י"ו והכל הי' לצורך העולם ולתיקונו ועם היות שהכל צורך העולם אין הענינים שוים ודומה זה לזה חלילה וכה"א מי יתן טהור מטמא לא אחד והאדם צריך שלא יכשל בזה ח"ו אלא שיבדיל ויפריש בין הקדש ובין החול כהבדל האור מן החשך וכן בין הטמא ובין הטהור והוא מצות עשה רבה וגדולה אשר היא פנת יקרת משרשי התורה ועקריה והמערב זה לזה ואינו מדקדק עונשו רב ומחריב את העולמות וקוצץ בנטיעות וזו היא ההבדלה הראשונה שאנו מזכירין:
2
ג׳הב' היא להבדיל בין אור לחושך והיא קרובה לא' וכן הוא אומר ויבדל אלהים בין וכו'. וצריך שידע האדם כי שמירת התורה והעסק בה בקיום מצותיה נקרא אור וכן הוא אומר כי נר מצוה ותורה אור וכה"א וארח צדיקים כאור וכו' משום שהם משתדלים בעסק התורה והמצות וקיומם אבל דרך רשעים והוא עשיית העבירות וביטול הדת וחוקיה הרי היא באפלה וכן ורשעים בחשך ידמו וצריך האדם להבדיל בשכלו הזך בין זה לזה ולבחור הטוב ולמאוס ברע כמו שכתוב ובחרת בחיים ועד"ז השכר והוא הטוב הצפון לצדיקים נקרא אור כמ"ש וירא אלהים את האור כי טוב ראה את האור שהוא טוב ונגנז לצדיקים לעה"ב וכן הוא אומר בית יעקב לכו ונלכה באור ה' והוא רומז לב' ענינים לכו באור ה' והוא עסק התורה והמצות ולכו באור ה' שנזכה לעה"ב שכלו אור והפך מזה הגיהנם נקרא חשך וצלמות שנא' גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע:
3
ד׳ההבדלה הג' בין ישראל לעמים והוא שצריך האדם שיכיר שלמותו שהוא מעם סגולה להאל ית' וית' כמ"ש והייתם לי סגולה מכל העמים והשי"ת חשק בנו מכל ע' לשון ולא יאמר האדם במיעוט שכלו והשגתו מקרה א' לצדיק ולרשע לטוב ולחוטא לישראל ולא"ה כמות זה כן מות זה והוא ענין קרוב לשאר ההבדלות שלא יערב זה בזה ויכיר וידע באמיתות ובנאמנות שלמה שאין חלקו עם הישראל כלל ועיקר ויתרון זה מזה כיתרון האור מן החשך נשמתו של ישראל חלק אלוה ממעל והוא נקרא בן בכור למב"ה כללות האומה כמ"ש בני בכורי ישראל וכל א' בפני עצמו נקרא בן שנא' בנים אתם לה' אלהיכם ול"מ הצדיקים אלא אפילו הפושעים והמורדים כמ"ש שובו בנים שובבים ואם נגזר עליהם מיתה סופם שיתחדשו לטוב ויחליפו כח כמ"ש וקוי ה' יחליפו כח אבל מכחישי התורה נשמת' מכח הזוהמא ומסטרא אחרא והם נקראים זרים זדים ועושי רשעה ותקותם מפח נפש ועליהם נא' אחרית גוים מדבר ציה וערבה מתים בל יחיו רפאים בל יקומו למעצבה ישכבון: ובענין ההבדלה הזאת יבא האדם להכיר את בוראו ית' וית' ולעבוד עבודתו מלב ומנפש כאשר ראוי לו בכן לאביו שחייב בכבודו ועוד משום תועלת וההנאה המגיע אליו:
4
ה׳ההבדלה הד' בין יום השביעי וכו' הוא ענין שצריך האדם להאמין אמונה שלמה בחדוש העולם ושהוא ית' וית' ברא את עולמו בששת ימי המעשה וביום השביעי שבת וינפש ויש הבדל גדול ביניהם כהבדל האור מן החשך ובזה יכיר האדם וידע סוד מעלת השבת וישמור אותו כראוי ויזכה לנועם ה' ולבקר בהיכלו והוא ענין קרוב להבדלות האחרות למי שידע והשכיל ועמד בסוד ה': והנה ד' ברכות אלו צריך לאמרם בכוונה גדולה ולכוין בענין ההבדלות כאשר כתבנו ולהאמין בהם אמונה שלמה כי זה כל האדם:
5
ו׳וקודם שאומרים ההבדלה נהגו לומר אליהו הנביא שלשה פעמים והטעם דאיתא בגמרא עירובין אין ב"ד בא לא בע"ש ולא בערבי י"ט משום שלא להטריח את הבריות שכולם עסוקים בצרכי שבת ובצרכי י"ט ואצ"ל בשבתות עצמן ובי"ט שכל העם בנחת ואין לבלבל אותם אבל אחר שעבר השבת הרי הוא זמן שיבא ומזכירין אנו אליהו שהוא המבשר שיבא יום א' קודם בן דוד ואנו מתפללים לאלהינו י"ו שישלח אותו במהרה לפדות אותנו מן הגלות הזה עם מב"ד וא"ת למה אין אנו מזכירין אותו במוצאי י"ט אחר שהוא זמן שיבא דאינו צריך להזכירו כל ימי השבוע אחר שהזכרנו אותו בתחלת השבוע ומתפללין עליו שיבא לכל אותו שבוע ולכן א"צ להזכיר כ"א פעם א' בשבוע בתחלת השבוע וראוי לאומרו על הכוס שבזכות המצות יזכה אותנו אלהינו וישלח לנו אליהו ומשיחנו ומזכירין אותו ג"פ להראות כי מצרת לבבנו אנו קוראים אותו פעם אחר פעם שבא יבא ולא יאחר: עוד אפשר לומר שאנו משלשין קריאתו לזכור זכות אבותינו הג' אי"ו ויש מי שמסדר קריאתו על סדר אלפ"א ביתא והיא זאת. איש אשר קנא לשם האל. והוא שאמר קנא קנאתי כו' בזמן אחאב. וגם לאומר פינחס זה אליהו שקנא במעשה זמרי דכתיב אשר קנא לאלהיו. איש בושר שלום על יד יקותיאל. הוא מה שנא' לו ע"י משה ששמו יקותיאל ונתבשר הנני נותן לו את בריתי שלום. איש גש ויכפר על בנ"י. והוא מעשה זמרי שנא' בו ויכפר על בנ"י שנעצרה המגפה ע"י דכתיב ויעמוד פינחס ויפלל ותעצר המגפה: עוד אפשר לומר שנא' על אשר עשה בגלגל כמו שנא' ויהי כעלות המנחה ויגש אליהו וכו' ובאותה הגשה כפר על בנ"י שחזרו לעבודת האל ומשכו ידיהם מן הע"ז (א"ה א"ה א"ה בי"א ע"מ ב"ד). איש דורות י"ב ראו עיניו יען האריך ימים הרבה והוא הי' פנחס בן אלעזר שראה בכבוד י"ב שבטים במדבר וד' דגלים. איש הנקרא בעל שער בסימניו. זה בענין אחזיה בן אחאב כששלח לדרוש בבעל זבוב אלהי עקרון וחזרו לו המלאכים ואמרו לו איש עלה לקראתנו ודבר לנו המבלי אין אלהים בישראל וכו' אמר להם מה משפט האיש אמרו לו איש בעל שער ואזור עור אזור במתניו וכו'. איש זעף על עובדי חמנים. הם עובדי החמה לשם ע"ז והם אחאב וחבריו שלא הניח תל בכל ארץ ישראל שלא נתן עליו ע"ז ועכ"ז אמר שלא נמנע המטר ולא נתקיים דברי משה ואיך יתקיימו דברי יהושע תלמידו בענין יריחו אשר בנה חיאל בית האלי. וכשמוע הדברים האלה נתכעס וזעף וחש ונשבע ר"ל מהר והוציא שבועה מפיו חי ה' אלהי ישראל וכו' אם יהיה השנים האלה טל ומטר וכו'. ואע"פ שאני תלמיד מתלמידיו נראה דבר מי יקום וכן היה שנעצר העולם ג' שנים כמו שנאמר ודבר ה' היה אל אליהו בשנה הג' לך הראה אל אחאב וגו'. והנה בענין הזה ג' בתים. זעף על עובדי חמנים חש ונשבע מהיות גשמי מעונים טל ומטר עצר ג' שנים א"ה וכו'. ואע"ג דטל לא מעצר הרי אמרו בגמ' טל דברכה לא ירד. איש יצא למצוא לנפשו נחת. כשנא' לו ופנית לך ונסתרת בנחל כרית ואומר ויעש כדבר ה' וישב בנחל כרית. כלכלוהו העורבים ולא מת לשחת. וכן הוא אומר והעורבים מביאים לו לחם ובשר וכו'. איש למענו נתברכו כד וצפחת. זה בענין האלמנה אשר היתה מקוששת עצים ושאל לה פת לחם ותאמר חי ה' אם יש לי מעוג כו' ויאמר אליה אל תיראי באי עשי כו' כי כה אמר ה' כד הקמח לא תכל' וצפחת השמן לא תחסר וכן היה. א"ה כו'. איש מוסריו הקשיבו עם כמהים. זה הנוסח ראיתי והענין הוא על אותו שר חמשים וחמישיו הג' ששלח אחזיהו להביא את אליהו ויכרע על ברכיו ויתחנן תיקר נא נפשי ונפש חמשים אלה עבדיך בעיניך ויקם וירד אל המלך על אלה נאמר מוסריו לשון מוסר שלקחו מוסר מן הקודמים להם ונכנע לבבם והקשיבו דברי אליהו בהיותם כמהים ותמהים על אותו ענין. איש נענה באש משמי גבוהים. הוא הדבר אשר דברנו שירדה אש מן השמים ואכלה את שני שרי חמשים וחמשיהם. איש סחו אחריו ה' הוא האלהים. הוא בימי אחאב ושם נענה באש ואמרו ה' ה"ה דכתיב וירא כל העם ויפלו על פניהם ויאמרו ה' הוא האלהים כו' א"ה כו'. איש עתיד להשתלח משמי ערבות איש פקיד על כל בשורות טובות. וכה"א הנה אנכי שולח לכם את א"ה וכו' ואומר מה נאוו על ההרים רגלי מבשר ואו' ולירושלים מבשר אתן והוא אליהו שהוא בא יום א' קודם בא דוד כדאיתא בעירובין. פקיד על כל בשורות טובות. וכן איתא בגמרא בכמה מקומות אתא אליהו כו' שהוא מבשר טוב על כל דבר וענין ובפרט לצרכי רבים איש ציר נאמן להשיב לב בנים על אבות. הוא הדבר אשר דברנו שכן כתיב באותו פסוק והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם אלא שכפל הענין במלות שונות להשלים החרוז. א"ה כו'. איש קרא קנא קנאתי לשם האל בתפארה. הוא אשר נאמר בהר חורב מה לך פה אליהו ויאמר קנא קנאתי כו' ואמרו ז"ל קנא במעשה זמרי קנאתי עתה כי עזבו בריתך כו'. איש רכב על סוסי אש בסערה. הוא דכתיב והנה רכב אש וסוסי אש ויפרידו בין שניהם ויעל אליהו בסערה השמימה. איש שלא טעם טעם מיתה וקבורה הוא אשר דברנו שלא מת כדרך שאר האנשים אלא שנלקח בגוף ונפש ונתלבש בסערה ויעל השמים. א"ה כו'. איש תשבי על שמו נקרא. שנא' ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד ובמקום אחר הוא אומר אליהו התשבי הוא הנה נתוסף שם תשבי על שמו המיוחד לו שהוא אליהו:
6
ז׳ואפשר לתת טעם לענין למה נקרא תשבי מלשון תושב שנתיישב בעה"ז מכל אנשי דורו שכל העולם נקראים גרים משום שהם היום כאן ומחר בקבר וצל ימיהם על הארץ אבל אליהו יכולים לקרוא אותו תושב משום שנעשה תושב והתוספות פירשו הטעם בתענית פרק ז' שהיה מתושבי גלעד הקדומים בעיר ולא מן האספסוף כו'. והוא יחס ומעלה לו ולא טעם טעם מיתה וקבורה כשאר החיים והוא הטעם עצמו שאה"כ מתושבי גלעד שאין שום אחד מן אחרים נקרא תושב כמו אליהו שנתיישב זמן רב וארוך מכולם. תצליחנו על ידו בתורה. לא אמר איש משום שכבר נגמר האלפא בית"א ואינו אלא גמר ענין שאנו מתפללין לאל י"ו שעל ידו תהיה הצלחת למוד תורתנו משום שבמגע ידו הכל מוצלח כמו שמצינו בכמה מקומות שרוח קדושתו תופיע הצלחה גדולה וזכירה עצומה תמצא ואין שכחה: וכן שמעתי שכל המזכיר שמו נ"ב פעמים יצליח בלמודו והוא כמנין אליהו וכן יש מדקדקים שעושים כן ומזכירין שמו פעם אחר פעם נ"ב פעמים במ"ש. תשמיענו מפיו בשורה טובה במהרה. שהוא המבשר טוב בכל הענינים כאשר אמרנו ובפרט בענין הישועה שנא' עליו מבשר טוב משמיע ישועה. תוציאנו מאפילה לאורה. היא תפלה לאל י"ו שיוציאנו למענו מאפלת גלותינו לאור ועכ"פ יהיה ע"י אליהו ז"ל. א"ה כו': אשרי מי שראה פניו בחלום. שודאי ראייתו הוא לטוב ולבשורה טובה. אשרי מי שנתן לו שלום והחזיר לו שלום. שמי שנתן לו שלום לאליהו והוא החזיר לו שלום וכיון שאליהו שליח ההשגחה מלמעלה הרי הוא כמו שנותן לו שלום מן השמים וכ"ש אם אליהו נתן לו שלום תחלה שהיא מעלה גדולה ויתרה עד מאד. ה' יברך את עמו בשלום. הוא גמר הענין בשלום שאין לך כלי מחזיק ברכה אלא השלום והוא כולל כל הברכות. א"ה כו'. ככתוב הנה אנכי שולח לכם וכו' מכאן ואילך כל אחד מוסיף כפי כחו. ונהגו השומעים לכפול א"ה וכו' ואפשר שהטעם משום שהוא תפלה ותחנה לש"י על ענין הישועה צריך שכולנו כא' נקרא בלב א' והלואי שיועיל לנו: עוד אפשר דכיון דהזכרת שם אליהו הוא ס"ט והצלחה כאשר זכרנו ויש מדקדקין על ענין שמו לכן המבדיל אומר אותו ג"פ השומע חוזר להזכירו ג"פ ובין כך ובין כך ישלים המנין:
7
ח׳כשמברך בפה"ג צריך שיהיה כוס היין בימינו וכן בכל שאר הדברים אשר מברך עליהם צריך שיהיה ביד ימינו ואחר שמברך בפה"ג יחליף היין מן הימין לשמאל ויקח ההדס בימינו ויברך עליו בע"ב ואח"כ יתן אותו לשומעים להריח או יניח אותו לפניו ויברך במ"ה ויראה הצפרנים עם אחורי הידים לנגד עיניו ואח"כ יקבל הכוס אשר ביד שמאלו לימינו ויברך הבק"ל וכו' וישתה שיעור רוב רביעית ויש נוהגין שהמבדיל שותה כל הכוס ואינו נותן ממנו לאנשי הבית שלא יבואו לידי הבדל והפרש ולא שמעתי בו טעם אלא שלא ראיתי נוהגין ככה לאחרי' ואולי יש איזה סוד בענין ומנהג של ישראל תורה היא והנוהג אינו מפסיד שכיון שהוא שותה מספיק לכולם: ואח"כ נוהגין לקרוא פ' של ברכה כמו ויתן לך וגו' וכל המוסיף הרי זה משובח מפני שתחלת השבוע צריך להראות עניני טובה וברכה וסימנא מלתא היא:
8