סדר היום, ענין י"ז בתמוז ובין המצריםSeder HaYom, Seventeenth of Tammuz
א׳יום י"ז בתמוז אירעו לאבותינו ה' דברים הא' נשתברו הלוחות כמו שנאמר וישלך מידיו את הלוחות וישבר אותם וכו' וזו היתה צרה עצומה וגדולה לכל ישראל אם משבירת הלוחות עצמן שהי' כתוב בהם חירות ממלאך המות כמו שאמרו אני אמרתי אלהים אתם וכו' חירות משעבוד מלכיות ואפשר שהוא מן הפסוק עצמו שנאמר ובני עליון כולכם כלומר שולטים בעצמכם ואין רשות אחרים עליכם אבל גרם העון אכן כאדם תמותון כנגד הא' וכא' השרים תפולו כנגד הב' ענינו כמו וכא' השרים תפולו ביד א' השרים וזו רעה גדולה מכלם ודבר הגורם לו עשיית העגל שהיא היתה סבת כל רעתינו ונפילת עטרת ראשנו וניטל הודנו זיונו והדרנו והוא הוא אשר החשיך מאור ענינו והעריב שמשנו וערבה כל שמחתינו. ואע"פ שעשייתו לא היה ביום זה כיון שנשתברו הלוחות בסבתו נדמה עלינו כאלו היום נעשה ונהפך לאבל מחולנו כמ"ש וירא את העגל ומחולות וישלך מידיו וכו' וא"כ ראוי הוא לבכות שתי הרעות כאחד להתאונן על כך: הב' בוטל התמיד ביום זה בבית שני שבכל יום מימי המצור שלא היה להם כבשים מבפנים היו משלשלים קופה של דינרים והיו מעלין כבש לתמיד עד שהרגישו בדבר והעלו להם חזיר ונזדעזעת כל א"י כולה לא הקריבו תמיד מהיום ההוא והלאה בעונותינו והוא היה יום צרה ותוכחה לישראל כולו: הג' הובקעה העיר כמ"ש ותבקע העיר והוא היה בחדש הד' בחרבן בית א' והוא תמוז אלא שהי' בט' שנאמר בתשעה לחדש ויחזק הרעב בעיר וכו' ותבקע העיר ובחורבן בית שני היה בי"ז בו ואחר הבקע העיר אין תקומה לאנשי העיר עוד כי ע"כ לא היה להם פליטה מרעה ורעב וחוסר כל וא"כ ראוי הוא להתאונן ככה ביום זה: הד' שרף אפוסטמוס את התורה והוא היה שר יון הרשעה והזמן שגברה יד יון על ישראל חלל את המקדש המעוז והכניס זה הרשע צלם בהיכל ושרף את התורה ושפחה בישא תירש גבירתה בעונותינו שרבו וזו צרה גדולה לאל ית' וית' כביכול ולישראל עמו:
1
ב׳הה' הועמד צלם בהיכל ויש חולקים בזה בירושלמי יש אומרים צלם שהעמידו מנשה בימי בית ראשון בהיכל ועליו כתיב במלכים וישם את פסל האשרה אשר עשה בבית אשר אמר ה' אל דוד ואל שלמה בנו וכו' ובד"ה כתיב וישם את פסל הסמל אשר עשה בבית האלהים וכו' וזאת הנאצה גדולה בעיני המקום מזרע ישראל היה ביום הזה. וי"א דאותו צלם של אפוסטמוס הוא כנ"ל שהעמיד צלם ושרף את התורה והנה שתים רעות עשה ביום אחד ולמ"ד צלם מנשה סבר ששרף את התורה ולא העמיד צלם דאל"כ במאי פליגי דלמ"ד העמיד ושרף סבר דצלם מנשה לא היתה ביום זה. והנה אירעו לאבותינו ה' דברים קשים ומרים ביום זה מי הוא אשר נגע אלהים בקרבו בחשבו צרת כל הענינים האלו ואפילו באחד מהם שלא ישב ארצה ויבכה ויתאבל על חילול השם ועל חילול התורה שנעשה ע"י קלקול מעשינו הרעים וכל א' יתענ' מגוף ומנפש ולא ינהג עדונים בעצמו לא מעט ולא הרבה ולא יהי' תעניתו כמצות אנשים מלומדה וישקול הענינים כולם כאשר הם ויעורר את לבו להתענות מקושי הענינים שאירעו ביום זה ולשוב אל אלהיו בכל לבו ובכל נפשו ויהי' מיצר ונאנח על צרותינו ועל יגוננו ולחלות פני אל יחוננו וינחמנו מאבלינו ואין לבטל תעניתו על שום דבר בעולם אם לא יהיה אונס ניכר כגון חולי שיש בו פיקוח נפש גם יצוה את בני ביתו שיתענו כולם ואעפ"י שעוברות ומניקות פטורות מן הדין כבר נהגו להתענות וקבעו אותן כבר מכובד הצרות העוברות עלינו תמיד ואין מבטלין אותן מלהתענות אלא א"כ יש אונס כדאמרן. ואנשי מעשה נוהגין שלא לאכול בשר ולא לשתות יין בליל התענית כדי להתענות ולהתאנח על הצרות וראוי לעשות כן אם לא יראה עצמו חלוש או זקן וצריך כח לסבול התענית שבדבר זה אסור לענות נפשו יותר מן הראוי כיון שכחו לאו בר הכי הוא ועז"נ אל תהי חסיד הרבה ויזהר לשמור נפשו כדכתיב ושמור נפשך מאוד אבל יש בידו למעט אכילתו ושתייתו ולא יאכל כ"א שוב נפשו ולקיים גופו בלבד והעושה כן יש בידו זכות ועושה מצוה אקרי וכן כל כיוצא: וכן יש נוהגין שכל ג' שבועות אלו שהם כ"א יום שיש מי"ז בתמוז עד ט' באב אין אוכלין בשר ולא שותין יין כ"א משבת לשבת מפני כבוד השבת ומביאין סמך מדניאל שכתוב בו לחם חמודות לא אכלתי בשר ויין וכו' עד מלאת ג' שבועות ימים:
2
ג׳וראוי לכל ת"ח לנהוג כך אם בידו לעשות שאינו חלוש כל כך כיון שהם ימי הרעה ובין המצרים כבדים לנו בעונות דאיתרע מזלנו ראוי לנו שנחלה עצמנו על כך ולפחד מן הדין כאלו חרב מונחת בקרן זוית וכן אז"ל ששולט בהם קטב מרירי וא"כ אין ראוי להשוות אלו הימים לשאר ימי השנה להקל בהם אלא להחמיר ולצער עצמו בכל דבר ואין להכנס למרחץ ולא לגלח ראשו, ולא לחדש בהם שום דבר חדש כגון מלבושים וכיוצא לחתוך וכ"ש ללבוש: כלל העולה ירחיק ממנו כל שמחה וששון ויאנח ויאבל על חורבן בית מקדשנו ועל הצרות תכופות צרורות ומכופלות שאירעו לאבותינו בימים האלו ועד היום אין אנו נקיים בזמן הזה מצרות ואנחות:
3
ד׳משנכנס אב חמור טפי ממעטין בשמחה נ"ל מלשון ממעטין דאין צריך לומר שלא יעשו דברים של שמחה אלא אפי' השמחה באה מעצמה אין ליקח אותה אלא ממעטין בה ולא יקח אותה בשלמות אפילו מי שאינו מדקדק בשאר הימים שמי"ז בתמוז עד ר"ח משנכנס אב צריך למעט בשמחה ולהרחיק כל דבר המביא לידי שמחה כאכילת בשר ויין למדקדקים ורחיצת גופו בין בחמין בין בצונן אם הכוונה לתענוג וכן יש מקומות שמונעין השחיטה לצבור מר"ח אם לא יהיה יום ה' ויום ו' לכבוד השבת וכן ראוי לנהוג כי ראוי היא בית תפארתנו להצטער על חורבנה תמיד ובפרט באלו הימים המיוחדים לצרותינו בעונות ואפי' ביום ר"ח עצמו עם היות שהוא ר"ח והוא יום שמחה שאני ר"ח זהו שהו' ראש לחדש הפורענות:
4
ה׳וגם בו נסתלק אהרן הכהן ע"ה וכן כתוב במגילת תענית שמת צדיק זה וא"כ אין לגדלו על שאר הימים מפני שנצטרף עמו האבל הזה נוסף על פורענות החדש וא"כ מי שקבל עליו שלא לאכול בשר ולא לשתות יין משנכנס אב אפי' יום הר"ח עצמו הוי בכלל וכן משמע לשון המשנה דכתב משנכנס אב נראה מתחלת ההכנסה דהיינו ר"ח אבל אם פירש קבלתו או הנהיג עצמו באיסור שאר הימים חוץ מר"ח הכל לפי מעשיו:
5