סדר היום, כוונת עלינו וסדר הלימוד אחר התפלהSeder HaYom, Kavanah of Aleinu
א׳ויאמר (עלינו לשבח) וצריך לאומרו מעומד (עלינו בגי' ומעומד) וצריך לאומרו בכוונה גדולה ויש בו כמה סודות ורמזים וכחו גדול ויש מדקדקין שאומרים אותו בכל יום ז' פעמים בין ביום בין בלילה ז"פ ביושר וז"פ למפרע פעם ישר ופעם למפרע שמתחילין (עוד אין מתחת הארץ ועל וכו') ויהושע תיקן זה השבח הגדול כשכבש את יריחו ואמרו ז"פ ישר והפוך ובו הפיל ז' חומות שהיו ליריחו והוא מסוגל לכל דבר וענין מצרה וצוקה שלא תבא ולא תהיה לומר אותו ישר והפוך. ושם יהושע רמז בו בתחלת ענינים ומרוב ענותנותו לא רמז שמו שלם כי אם הושע ולא חתמו כסדרו אלא למפרע באופן זה ע של עלינו ש שלא שמנו ו ואנחנו משתחוים כו' ה הוא אלהינו וכו' וצריך לכוין בו קבלת עול מלכות שמים ויחודו ואלהותו וכמו שיש בפסוק שמע ישראל ע' רבתי וד' רבתי ע של שמע ד של אחד לרמוז שצריך להעיד על יחודו ית' וית'. כן רמוז בשבח הזה שמתחיל בעי"ן ומסיים בדלי"ת (עלינו לשבח וכו' אין עוד) ואח"כ יאמר (על כן נקוה לך ה' אלהינו) שהוא מענין מלכיות להמליך יוצרנו עלינו והוא קרוב לשבח שבעלינו לשבח ורמוזה בו ג"כ ע"ד שמתחיל בעי"ן (על כן כו') ומסיים בדלי"ת (ולעולמי עד תמלוך בכבוד) ורמוז בתחילת תיבותיו ע' כ' ן' על כן נקוה ואפשר שהוא כשהצדיק עליו את הדין וידע שחטא ואמר בתפלתו (שמהרה יעביר גלולים מן הארץ להפנות אליך כל רשעי ארץ) והענין הוא שיסיר לב האבן מבשרנו אשר הוא מתענו ומכשילנו מעבודת האל ית' וית' ויבא זמן שכולם יכירו וידעו את ה' ומלאה הארץ דעה את ה' ויתן בנו לב בשר שלא נשוב עוד לכסלה ולמכשול עון וקבל עליו עול מלכות שמים קודם מיתתו ולכן אמר לו יהושע שבאותה מיתה נתכפרו כל עונותיו וזכה לעוה"ב כדכתיב יעכרך ה' היום הזה היום הזה אתה עכור ואין אתה עכור לעוה"ב אח"כ ישהא מעט קודם שיצא:
1
ב׳ולעולם ישתדל לבא מן הראשונים ולצאת מן האחרונים ואם יכול להתעכב עד שלא ישארו י' בב"ה טוב לו שלא גרם הוא להרוס הבנין להסתלק השכינה שהרי נתעכב עד שלא נשאר מקום לשכינה לנוח ועוד כי הישיבה בב"ה היא מצוה בפני עצמה כדכתיב אשרי יושבי ביתך ואומר ישבו ישרים את פניך ומכאן סמכו שצריך האדם לשהות שעה אחת קודם התפלה ושעה אחת אחר התפלה (אשרי יושבי ביתך) לקודם התפלה כמ"ש (עוד יהללוך סלה) לאחר התפלה ושם הוא אומר (צדיקים יודו לשמך) ואח"כ (ישבו ישרים את פניך) ועכשיו בעונותינו שאין אנו מתעכבים שעה לפחות נקדים מן הקודמים ונתאחר מן המאוחרים (נ"ל שמה שצוה ר"י לבניו קדימו וחשיכו לבי כנישתא הוא ג"כ רמז למה שיהיו מן הקודמים ומן המחשיכים ובזה תוריכו יומין) וכשיוצא אומר (ה' נחני בצדקתך למען שוררי כו') ובפסוקים כיוצא בו לבקש מאת האל י"ו שידריך אותו בדרך ישר לא יכשל בה וכשיוצא מב"ה אל יפסיע פסיעה גסה שנראה שישיבתה היה עליו למשא ולכן בורח ממנו וממהר לצאת אלא יצא בהכנעה וכובד ראש מתחנן לפני אלהיו שלא תשוב תפלתו ריקם:
2
ג׳ומה טוב ומה נעים לחבר ת"ת עם תפלה שיזכה להתהנות מזיו השכינה כדכתיב ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון ואם קובע שם במקום התפלה לא יפסיד מפני זה כי אע"פ שאין שכר הליכה בידו יש בידו שכר לחבר שניהם כא' בלי פירוד ובלי היסח דעת וזה טוב מאד ואם זמן הקביעות נמשך הרבה ולבו חלש ואינו יכול מפני חולשתו ללמוד כראוי טוב לו שיטעום דבר קודם שילך לישב את לבו ולהכין אותו ומצרכי הלימוד נקרא כל זמן שאינו עושה אותו הדבר לתענוג כי אם לחזק את לבו ובפרט אם הוא חלוש וירא מאיזה חולי אם מתעכב הרבה שודאי עבירה היא בידו אם אינו אוכל ומחזיק איבריו כי מצוה גדולה היא על האדם לבקש דרך להברות את גופו שיהיה חזק ובריא בלימוד התורה ובעשיית המצות באיזה צד שיהיה ואע"פ שיש בו צד ביטול תורה או תפלה כי לא נתנו המצות שימית אדם עצמו ויסתלק מן העולם בחצי ימיו כי מה בצע להרויח ק' מצות ולהפסיד אלף או אלפים חלילה למאמין זה והוא חסיד שוטה ומאבד עצמו במה שלא צותה עליו התורה ולא מבעיא שאין לו שכר אלא אדרבא עתיד ליתן את הדין אחר שצותה עליו התורה וחי בהם ולא שימות בהם השמר לך ושמור נפשך ונשמרתם מאד לנפשותיכם וכמה ענינים כאלו הרי שהוזהר על זה שישמור בריאותו בענין שיהיה בריא וחזק שיוכל לחיות על פני האדמה לעסוק בתורה ולקיים המצות ובכלל זה המתענה הרבה ולבו חלש ואין בו כח לעמוד ומבטל למודו ותורתו עבירה תחשב לו ולא למצוה ואם מפני שרוצה לחזור בתשובה מעונותיו ומוכרח לו לענות נפשו לא יעשה בענין שיתקיים מצוה א' של תשובה ויבטל למוד התורה ששקולה כנגד כל המצות אלא יעשם בענין שזה וזה וזה יתקיים בידו ולא יאכל למלא בטנו אלא דבר מועט שישיב נפשו ויוכל רוחו לעמוד עמו ולא יבטל למודו ותורתו. ומה שאמרו ז"ל זאת התורה אדם כי ימות באהל אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה אין הכוונה לומר שיסגף עצמו עליה עד שיגרום לו המות חלילה אלא ר"ל שלא תתקיים התורה במי שרודף אחר תענוגי העולם ואחר חמדותיו כי ברדפו אחר זה ודאי לא ירדוף אחר דקדוקי התורה וכלליה ופרטיה אלא במי מתקיימת ומצאה לה מנוח במי שממית עצמו ר"ל שאין רודף אחר המותרות אלא אוכל לשובע נפשו בענין שיוכל עמוד ומסתפק בהכרחי וענין כזה מיתה איקרי לגבי שאר בני אדם ההולכים בחשך ורודפים אחר התאות והתענוגים ולא מפני זה מקרב לו מיתה אלא אדרבא יהיה כל ימיו בריא וחזק שאינו מטריח את גופו במאכל ובמשתה רב וז"ש התנא זלה"ה כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה כלומר אין לך לרדוף אחר המותרות ואחר דבר שאינו מצוי להשיג כי אם דבר נקל אשר הוא מצוי לך בכל שעה ודבר נקל שאינו מכביד עליך ומטריד שכלך ומלח הוא כל דבר של טעם ללפת בו את הפת יהיה מה שיהיה דבר נקל ומים במשורה שלא ישתה מים למלאת בטנו להכביד עליו וזה יהיה לו בהכרח כיון שאינו אוכל הרבה לא ישתה הרבה וכיון שאינו שותה הרבה לא יכבד עליו ויוכל לעסוק בתורה כרצונו ומ"ש וחיי צער תחיה לא שיצער עצמו לסגף גופו בענין שיבא לידי חולי אלא הצער שמצער עצמו הוא שנפשו מתאוה לאכול ולשתות בתענוגות בני אדם והוא מצער עצמו למעט תאותו מזה אבל לא מכל וכל חלילה מן הטעם שכתבתי ובעל שכל כשיראה הענינים האלו יראה שהם נוחים למבין וישרים למוצאי דעת תדע שהרי מן המצות החמורות שיש לנו בתורתנו הקדושה היא שמירת שבת ומי שמשמר שבת א' כהלכתו זוכה לכמה ענינים ואפ"ה הקלו כך בשמירתה לענין פקוח נפש ולא בלבד על ודאי פקוח אלא על ספק ולא על ספק של ישראל ודאי אלא אפי' על ספק ישראל ספק גוי ואפי' על חיי שעה הקפידו ובטלו שמירתה והרי הדברים ק"ו ומה אם על המצוה חמורה שהיא לפנינו והיא מצות ל"ת ומן החמורות שיש בה כרת וסקילה אין אנו חוששין לבטולה כדי להרויח שמור מצות אחרות כ"ש וכ"ש כשאין עבירה לפנינו ויש צד חולי או חשש חולי שראוי לשמור עצמו בשב ואל תעשה והענין הזה פשוט הוא אצלי אע"פ שאיני מקל בו כל כך לעצמי:
3