סדר היום, הנהגת והכנת יום הששי לכבוד השבתSeder HaYom, Preparing for Shabbat
א׳ונתחיל ביום השבת כי הוא הקודם לכל המועדים וקודם שנכנס בביאוריו ובסדר מעשיו נסדר סדר יום הו' כיצד יתנהג אדם בו כדי לכבד את השבת ולתקן כל מעשיו. יום הששי בבקר אחר שיאמר תפלתו כראוי אין לו לקבוע למוד כשאר הימים כדי למהר ללכת להכין צרכי שבת כמו שדרשו ז"ל והיה ביום הששי והכינו כו' שצריך למהר בבקר להכין והוציאו הענין מכח יתור הפסוק שהי' לו לומר והי' בששי והכינו אמאי נקט ביום אלא בבואו היום והוא בבקר צריך להכין וכן בכל מקום שאומר ביום פלוני יש לנו מצותו בבקר וזריזין מקדימין למצות ואע"פ שהעוסק במצוה פטור מן המצוה בפרט מצות ת"ת שהיא שקולה כנגד כל המצות כולם אפ"ה אין כאן מקומה ראויה היא להתבטל שעה א' מפני כבוד השבת מפני שהיא מצוה עוברת והיא מתבטל' מפני הלמוד וא"א להעשות ע"י אחרים כי כל אדם חובה עליו לכבד השבת הוא בעצמו ולכבד אותה כפי יכלתו ואפי' יהיו לו עבדים ומשרתים כמה וכמה כבודו הוא לכבד הוא בעצמו את יום השבת ולהכין צרכיו אם לא כולם מקצתם כמו שמצינו בחכמים הראשונים שכל א' מהם הי' מיחד לו מלאכה לעשות בעצמו ואע"פ שהיו להם משמשים ואנשי בית רבים שיכולים להכין לא היו מתרשלים הם מפני כך אלא אוזרים מתניהם כגבור כל א' לעשות מלאכתו כמו שמפורש בשבת בפרק כל כתבי וא"כ אין ראוי להשתדל בת"ת ולהשכיח הענין הזה מעליו כי היא מצוה גדולה שהתורה עצמה הקפידה עליה ומה מועיל לימוד התורה בביטול כוונתה אין להתחסד על ככה אבל אם הלימוד הוא ענין שיש לו קצבה ולא יתעכב בו יכול לתת חלק לזה וגם מזה לא יניח ידו כי ודאי דבר גדול הוא לקבוע לימוד אחר התפלה כמו שביארנו משום שנ' ילכו מחיל אל חיל אלא שלא כל השעות שוות דעת לקבוע ועת לבטל קבוע אבל אם הוא קובע למוד עם רבים ודאי שאין ראוי לבטל למוד רבים כי חשוב הוא עד מאד ואין שום מצוה עוברת חשובה לפניו בפרט במה שאינה עוברת לגמרי שאם לא ילך עתה להכין ילך אחר כן ואם לא יהי' כולו יהי' מקצתו ויתקיים זה וזה וכן מי שנוהג לקרוא הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום מיד אחר התפלה יוכל לקרוא ולא יתעכב כי מצרכי היום הוא ומצוה היא בידו לקרוא אותה קודם אכילה ביום ששי ואפשר שאם יתבטל השעה הזאת מלקרות אח"כ יעסוק בדברים אחרים ויבטל קריאתה לכן טוב הוא לקרותה המקרא והתרגום לבד עם ההפטרה ואח"כ יעסוק בפירושיה כמו שירצה ועכ"ז צריך שידע שימצא מבוקשו אח"כ ויוכל להכין צרכי שבת אבל אם דרך אנשי אותו המקום למכור צרכי האכילה מיד בבקר ואחר שעלה השמש לא ימצא דבר לקנות אין ראוי לקבוע שום לימוד אלא ילך להכין צרכי שבת מיד ואח"כ יחזור ללמודו ויעלו זה וזה בידו וזה נהנה וזה אינו חסר ואם רגילים למכור קודם זמן התפלה ואחר התפלה אין נמצאת דבר נ"ל שראוי לקנות צרכי שבת קודם שיתפלל שזו מצוה דרבנן וזו מצוה דאורייתא וזו זמנה עוברת וזו אין זמנה עוברת ובלבד שיקרא ק"ש קודם שהגיע זמנה ואם הקהל מתפללים אין ליחיד להתחסד יותר מהם אלא יתפלל עמהם ואח"כ יעשה הוא מה שיעשה הציבור כי כל מה שיעשה הציבור הקב"ה חפץ בהם ואין ערך ליחיד העושה מצוה בפני עצמה לכשעושה אותה עם הציבור כי מתעלה במעלה גדולה הרבה מאד ואם באולי הכין צרכי שבת מיום ה' ולא נשאר לו מה יכין ביום הששי יכול לישב וללמוד כרצונו אבל נראה לי דכיון דקפיד קרא ההכנה ביום ששי נראה דעיקר המצוה והשתדלות צריך להיות ביום ששי והמכין מיום ה' לא קיים מצות ההכנה כראוי והטעם כי דרך המכינים להכין מיום לחבירו והרואה שמכין דבר מב' ימים קודם אין ההכנה נכרת כ"כ שהיא לשבת שיאמרו לכך הוא צריך אלא לאיזה ענין אחר וצריכין אנו להודיע לכל שכל הכנתנו וטרחנו הוא ליום הנכבד הבא עלינו ובזה כבודו מודעת לכל וזש"ה והיה ביום הששי ואין והי' אלא לשון הויה וקיום שכך צריך להיות ואין ראוי לשנות ואע"פ שארז"ל שמיום ה' מכבסין לכבוד השבת וכן מסתפרין וענינים אחרים וכבוד השבת איקרי היינו לענינים שאינם מצרכי האכילה וההכנה ליום עצמו אלא דברים להכין עצמנו ליום ואינו דומה זה לזה ואדרבא הקדימהו הכנת הגוף קודם כדי להניח מקום להכנת היום ליום ו' עצמו:
1
ב׳והטעם שכל דבר של אוכל צריך לעשות אותם בשעתה משום שתהי' מוטעמת לאכול ולא יקוץ בעיני האוכל ומפני זה הטעם עצמו נדחה כבוד יו"ט והותר בו אוכל נפש כדי שיאכל בשמחה ובטעם דבר מתוק לחכו ובשבת שא"א לעשות כן מפני חומרתו לפחות יכינו כל עניניו קרוב לו ככל האפשר וזהו כבודו ופי' עשיית הלחם ותיקונו אין ראוי לעשות אותו מיום ה' מפני שנצטנן הרבה ואין נשאר בו טעם כ"כ. אבל ארז"ל שתהא אשה משכמת ואופה משום שהיא מן המלאכות הנעשות ביום ו' וראוי להקדים אותה בתחלת הכל שלא תבא אח"כ לידי חילול שבת ועוד שיהי' לה מזון מתוקן ליתן לעניים המבקשים לשבת עם היות שאין טעמו נפגם כ"כ משום הקדמתו זאת אבל קניית הבשר והירקות וכל דבר הצריך תיקון בשעתו והוא מוטעם יותר מפני כך ראוי להניח הכנתה ליום הו' ועושה המצות כתקנה ואינו חסר דבר אדרבא הנאה גדולה מגיע לו ומכבד את יום השבת בהנאתו ותועלתו וכן ראוי לעשות ואין לומר ביום ו' יש לו טורח גדול לבקש הענינים מפני רוב המבקשים וביום ה' אני מוציא הכל מתוקן וקונה אני כרצוני ואין בידי מוחה אינה טענה זו כי הכל לפי רוב המעשה ולפום צערא אגרא ולפי הטורח ולפי שאנו רואים שכבוד שבת הוא ליקח כל הדברים ביום ו' כדי שיהיו מוטעמים ומתוקנים כראוי וניכר כבוד השבת הבא לקראתנו למה נחדל מפני קלות טרחנו ומשאנו ובמה יודע איפה היותנו רודפים אחר המצות ולעשות אותם כתקנן אם לא לדקדק בכל הענינים הצריכין לקיום המצות ויהי' מה שיהי' ולא יחוש לטורח הגוף ובמשאו במקום שאנו רואים שעושים חפץ ורצון בוראינו י"ו כראוי וכיון שביררנו שהכנסת יום הששי ראויה מפני כמה טעמים וסברות אין ראויה לבטלה מפני טורח ומשא אא"כ אינו נמצא הענין אשר הוא צריך ביום ו' ומוצא אותו ביום ה' אז ודאי יקח אותו מיום ה' ולא מבעיא שאינו נמצא בודאי אלא אפילו הוא ספק ימצא ספק לא ימצא וביום ה' ודאי ימצא ידחה הספק מפני הודאי כי כבוד השבת להזמין לו מנה יפה ואפילו מיום א' כמו שמצינו בשמאי הזקן מחד לשביך לשבתיך וכן ראוי לכל ירא שמים לעשות כשרואה דבר בתוך השבוע יפה וראוי והוא דבר הצריך אותו לשבת ויש ספק אם ימצא לכבוד השבת אם לאו יקנה אותו וישמור אותו לשבת כי ראויה היא שבת לכל הכבוד הזה ולהשתדל בכבודה בכל ששת ימי המעשה בזה האופן ויכולה היא שתרחם עליו להמציא לו בשפע מזונותיו כי כאשר יפתח ידיו לכבוד השבת כן יפתחו לו מן השמים לתת לו די מחסורו ובפרט בענין קניית הקמח לצורך השבת צריך להשתדל עליה מיום א' איזה יפה והגון לכבוד השבת ולא ימתין עצמו לקנות ביום ה' ואצ"ל ביום הו' שמא לא ימצא אותו ואם ימצא אולי לא תהי' כראוי כי עיקר השלחן הוא הלחם טוב ויפה. ואחר הקמח צריך להשתדל בענין הבשר כי הוא עיקר כבוד השבת ושמחתו ויקנה אותו שמן וטוב ואם אפשר למצוא אותו ביום ו' כמה הוא טוב והדור שאינו דומה טעם בשר הנשחט היום שכל לחותו ותועלתו עמו לטעם בשר הנשחט מאתמול שנתיבש כבר לחותו ולכן צריך להשתדל בקנין הבשר ביום ו' ואע"פ שמוצא אותו קודם לכן יצא שכרו בהפסדו אבל אם ירא שלא ימצא או שלא יוכל ליקח אותה ביום ששי יקח אותה מיום ה' ולא יכניס עצמו בספק כבוד השבת ואם מנהג המקום לשחוט כל הבהמות ביום ה' אין לנו תועלת בזמנה למחר אא"כ יודע שיוכל ליקח אותה שמן וטוב כרצונו ודאי ימתין משום דעיקר ההכנה מיום ו' לשבת כמו שהוכחנו מכח הפת אבל אם יש לו איזה צד ספק בהמתינו למחר לא ימתין אלא יקח אותו מיום ה' ויסתלק מן הספק ובלבד שימצא אותו ביום ה' שמן וטוב אבל אם אינו מוצא ביום ה' אלא כחוש ורזה ויש לו ספק שמא ימצא אותו ביום ששי שמן וטוב ימתין ליום ששי ואע"פ שהוא ספק ואם ספק בידו ליקח מיום ה' הכחוש על סמך שאם ימצא ביום הו' יפה וטוב יקח אותו ויניח הכחוש הרי טוב ויפה ליקח אותו ולא יתבטל כבוד שבת לגמרי שמא לא יוכל ליקח יום ו' ואפילו כמות זה והוא קרוב למעלת שמאי והמקום ימלא חסרונו אם יפסיד הבשר הכחוש מפני שלא יצטרך לו והקב"ה אומר עליו לוו עלי ואני פורע:
2
ג׳הג' צריך להשתדל בשמן זך וטוב אם שמן זית להדלקה שיאיר היטיב אם שמן לאכילה כי תקון המאכלי' הוא השמן אם מעט ואם הרבה ואם שמן מתוק וטוב המאכלים טובים ומתוקים. וכן השמן לנר אם השמן זך ונקי נמשך כראוי אחר הפתילה ומושך אורו ואינו נכבה אבל אם הוא עכור ובעל שמרים אינו נמשך היטב ומאפיל אורו ושמחתו נהפך ליגון ומצרכי עונג שבת לאכול לאור הנר וחובה עליו לבקש שמן לנר ואפילו ימכור המלבוש שעליו מפני כבוד שבת ומפני שלום הבית וכן צריך להשתדל בפתילות שיהיו מוכנות לקבל אור הנר יפה וימשך האור בהם ויאחז היטב ולא שיסתבך בהם באופן שלא יתקיים אורם ויבא לידי כבוי כמ"ש חז"ל בפרק במה מדליקין בענין השמן ובענין הפתילות: הד' לבקש יין לקידוש וצריך שיבקש אותו כל מה שיוכל למצוא טוב וחשוב ויהי' מתוק לחכו הכל לפי מה שהוא אדם שיתהנה ממנו ויתענג ולא שיבא לו ממנו היזק ובפרט לקידוש היום צריך שיבקש טוב ויפה ואע"פ שהוא אינו אוהב אותו: הה' לבקש צרכי תבשיל כירקות ותבלין וכיוצא בהן לתבל הקדרה ולמתקה כל א' כפי רצונו וטעם חכו שיאכל מאכלו לתיאבון ואע"פ שאין דרכו בחול ליתן פלפלין וכיוצא לתוך התבשיל בשבת צריך להכין כל מה שדרך אדם חשוב רגיל לתקן תבשילו כדי שיצא מוטעם וריחו נודף וזהו ענין גדול לאכילה קטן כמות ורב האיכות והשבח יותר על ההוצאה הלכך כל אדם צריך להזהר בו ולהביא לביתו תקוני התבשיל וכל צרכיו בלי שישאלו לו אנשי ביתו: הו' לקנות פירות או מיני מתיקה לקנות סעודה כל א' כפי ערכו וכפי השגתו ואע"פ שאין דרכו בכך בחול יתנהג בשבת כשר וחשוב ואפילו כבני מלכים אם יוכל וכל המוסיף מוסיפין לו כי אין ערך וקצבה לענג שבת אלא יעשה כל אדם כל הבא בידו לענג עצמו ובני ביתו עם עניים קרובים אליו כי אין טוב לאדם שיאכל וישתה ואחיו בנ"י העניים והאביונים מוטלים ברעב ובחוסר כל כי אינו מדרך הישר ולא דרך רחמנות וגומלי חסדים כזרע אברהם אבינו ע"ה אלא יתענג עצמו ואחרים עמו אם מעט ואם הרבה ולענין זה נהגו בקצת מקומות לגבות תמחוי מכל בית ובית לתת חלק מהתבשיל המוכן אצלו ונותנים לעניים ובזה יצאו ידי חובתן ומי שאינו נותן תבשיל נותן ככר לחם לחלק לעניים ואם אינו נותן לחם נותן מעות ליד הגזבר והגזבר נותן לכל עני ועני שיקנה בהם צרכיו אבל היותר טוב ליתן חלק מהמוכן אצלו כדי שיהיו שוים באכילה הוא והעני בלי תוספת וגרעון וצדקה יחשב לו שלא להטריח את העני לחזר לבקש צרכיו ומי יודע אם ימצא או לא ימצא אחר שאין בידו אלא מעט מעות ובמה יוציא אותם תחלה אם בלחם או בבשר אם ביין אם בפירות כי הוא תאב לכל דבר ולא יוכל למלאות תאותו מכל הצורך ואולי ישמור המעות כדי להיות בידיו לעת הצורך בימי החול והשבת יעשה אותו כחול כדי שלא להצטרך לבריות ונמצא זה שלא הועילו מעשיו והרי הוא אוכל לשובע נפשו מעונג ומפונק והעני והאביון חסרים מכל טוב לכן כל בעל נפש וירא שמים לא יאכל ליל שבת עד שיתן ויפריש חלק א' ממאכלו המובחר אצלו וישלח או יתן לעני הסמוך אליו אם על שולחנו אם לבית העני וישמח אותם בדברים טובים ונחומים כמ"ש ותפק לרעב נפשך ובזה נמצא שמשיב נפשו ורוחו ומחיה אותו עני ושכרו גדול לפני בורא עולם ית' וית' ולא יאמר אדם איך אקח משלי וטבחתי ואתן לאנשים זרים אשר לא ידעתי אני ואנשי ביתי הרי אמרו ז"ל ענייך ועניי עירך ענייך קודמים שאין הענין שיקח חצי תבשילו או מאכלו ויתן אותו לעניים באופן שישאר מוטל ברעב הוא ואנשי ביתו אלא הענין הוא שיקח חלק מהתבשיל המוכן אצלו ואפי' שיהי' א' מס' ואותו המעט ישלח אותו או יתן אותו לעני להשיב נפשו כיון שהוא עני יותר ממנו עשיר איקרי איהו לגביה וכן מי שהוא עשיר ממנו עני איקרי איהו לגביה וגבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם ובכן נמצאו כל ישראל מרוחמים ומחוננים מזה לזה וכולם שלוים ושקטים ביום השבת מזה לזה ומזה לזה והקב"ה על הכל שהוא אב הרחמן המרחם בכל עת ובכל שעה ית' וית': השביעי דג אם אפשר לו להשיג בין רב למעט הוי ענג שבת לעשות מהם תבשיל מיוחד נוסף על התבשיל הבשר שתקן ומצינו שהדג הוא שמחה בסעודה כמו שמצינו בכמה מקומות אם בסעודה העתידה להיות לצדיקים שיש להם דג מתוקן לסעודה אם ממעשה אותו חייט שהעלה אותו דג לכמה זהובים נראה שצורך הסעודה ושמחתה הוי דגים ואפילו נהי' דבר מועט לפחות שם דג איקרי וכן אמרו ז"ל בגמ' שמי שאין בידו יכולת לענג את השבת כראוי שקצרה ידו שאינו משיג לענג אותו כראוי יעשה דבר מועט לכבוד שבת ומאי ניהו כסא דהרסנא וע"י שהם דגים קטנים שמוכנים בתוך המחבת וקמח נראה שהדגים הם מראים שמחה וענג וכן אמרו במקום אחר במה מכבדו בדגים גדולים וראשי שומים והכל לפי מה שהוא אדם והיכולת שיש בידו לעשות וכוונתו שלמה כי א' המרבה וא' הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים ומי שאין ידו משגת לקנות כל הכתוב לעיל ולענג את השבת כראוי אין לו להטריח עצמו מפני כך לעשות מה שאין ידו משגת כדי לענג השבת ואח"כ יצטרך לבריות כי כן אמרו ז"ל עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות כוונתם לומר שלא יאמר אדם אקח בהלואה עתה וירחם ה' עלי ויזמין לידי די מה לפרוע כמ"ש ז"ל לוו עלי ואני פורע כי אינה סברא ולא נאמר זה הענין כ"א על מי שיכול ואין בידו כעת שראוי לו שיבקש ואפי' בהלואה כי המקום יזמין לו כדי לפרוע אבל מי שאין ידו משגת וחוץ מן הטבע למצוא אין ראוי לו לסמוך על הנס ולהטיל עצמו על הצבור כדי לענג את השבתות והי"ט כי עונג גדול הוא שיאכל משלו ואפילו פת חרבה ובצל עמה ממה שיאכל משמנים וממתקים והוא אוכל מזון אחרים כי הדבר הזה אינה תפארת לעושיה ולא תפארת לו מן האדם וכן אמרו ז"ל גדול הנהנה מיגיע כפו יותר מירא שמים:
3
ד׳ולא יאמר אדם איך אבטל עונג שבת מפני קוצר ידי כי לא נצטוה בעונג שבת אלא מי שידו משגת ויכול לענגו ולכבדו אבל מי שאין יכול אין בידו חטא ואשמה אדרבה יסורין ממרקין עון יחשב לו כי כל העולם בנחת ובשמחה והוא ביגון ואנחה והוא י"ו שוקל כל הענינים ויודע כל תעלומות ולטובתו תחשב לו צדקה לנקות ממנו חטאות ואשמות וסוף סוף אינו מבטל המצוה לגמרי כי יכול הוא לקיים ואפילו עני שבעניים בעשותו דבר מה נוסף על דרכו בחול יהיה מה שיהי' וכיון שמשנה שום שנוי נחשב לו לכבוד שבת ולענג ואפילו יהי' תבשיל של תרדין או של כרוב ואפילו שדרכו לאכלו בחול ישים בו מעט בשר או יוסיף בו מעט שמן ממה שרגיל ליתן בחול או תבלין להטעימו ולבשמו ונקרא ענג שבת כי הכל לפי דרכו של איש וה' יראה ללבב ומה לעשות לו לשבתו ולא עשה אדרבא חביבה שבת זו לפני בורא עולם י"ו יותר ממי שמענג אותו במאכלים רבים כי זה הביא מנחה מן הבא בידו ושפך את נפשו לפני ה': והכלל העולה לנו מכל זה שאין לו לאדם להטריח עצמו במה שאין לו לא בידו ולא חוץ מידו והמטריח עצמו חסיד שוטה נקרא צא ולמד מצווי הקרבנות:
4
ה׳ואחר שהכין האדם צרכי שבת ביום ו' אם הגיע זמנו לאכול יאכל ולא כשאר הימים שאוכל לשובע אלא ימעט מעט מכדי שבעו כדי לתת מקום לסעודת שבת שיאכל אותה לתיאבון והוא מכלל עונג שבת שיאכל מאכלו בטעם ובתאוה כי אין ריבוי במאכל והשתיה ענג כי אין לאוכל תאוה לאכלם העיקר הוא לאכלם בנפש רעבה ותאבה לאותם מאכלים ואוכל אותם לכבוד היום ונמצא מענג גופו ונפשו כא' וצדקה יחשב לו וכן מצינו בחסידים ואנשי מעשה שמרעיבים עצמם ביום ו' ומהם שמתענים כדי לאכול ליל שבת לתיאבון וכן ראוי לכל אדם להתנהג בדרך הזה ואם לא כולה מקצתה:
5
ו׳ואחר שאכל אם נשאר לו איזה צורך שבת יגמור ויעשה כל מעשיו ועניניו מבעוד יום ואם יש לו איזה מלאכה לעשות יגמור אותה קודם חצות שאין לו לעשות מלאכה אחר חצות ושמעתי על ענין זה כי צריך האדם לקדש ל"א שעות לשבתות וי"ט כיצד ו' של הערב וכ"ד של היום עצמו ושעה א' ביציאתו וסימנך כל מלאכה ל"א (וכן אמרו אל מלך יושב כמנין אל מלך יושב) שכבר נכנס קדושת שבת וצריך להכין עצמו במלבושיו ובעניניו כולם כדי שימצא הכל מוכן ומזומן לקבל שבת מבעוד יום ואם איש עני הוא וצריך למעשה ידיו כדי לקנות צרכי שבת ודאי מותר לו לעשות מלאכתו וליקח אותם מעות לקנות צרכי שבת עד שיגיע זמן מנחה קטנה ואח"כ יקום בזריזות וישתדל לגמור כל עניניו כולם ויעזור ויסייע לאנשי ביתו כדי שיגמרו כל עניניהם וצרכי שבת בעוד היום כדי שיקבלו שבת קודם שתשקע החמה ואם הוא אדם שאין לו מלאכה אחר שהכין צרכי השבת ישב על למודו ויעסוק בענין פירוש הפרשה של השבוע במדרש רבה וספרא וספרי ובמכילתא או לפחות פירש"י ז"ל כ"א כפי ערכו והשגתו בענין שיבין הפרשה כשיקרא אותה החזן והוא שומע ולא יהיה שמיעה בלא הבנה ואם לא עבר הפרשה בבקר ב' מקרא וא' תרגום ישב לעבור אותה אחר שיכין צרכי שבת ויקרא אותה בנחת ובזמרה מלה במלה ואם אפשר לו שלא יפסיק בה על שום דבר הוא טוב ויפה וכן ראיתי מדקדקים עושים כן וכן ראוי לכל בעל נפש לעשות כדי שתהא קריאתה בקבע ולא בעראי ויקרא המקרא ב' פעמים קודם ואח"כ התרגום ולא יעשה בהפך לקרוא התרגום תחלה ואח"כ המקרא ואפי' פסוק שאין בו תרגום יאמר אותו ג' פעמים ב' לשם מקרא וא' לשם תרגום ואין הענין משום ההבנה בלבד אלא רמז וסוד יש בענין וכן מצינו שהקפידו חכמים שאין לעבור בסוף הפרשה ואח"כ לחזור לכתחלה ואפי' פסוק המאוחר לקרוא אותו קודם הפסוק הקודם אינו יכול. נראה שאין הענין משום ההבנה בלבד. ועוד דאם הי' משום ההבנה למה יחזור ראובן שמעון לוי ג' פעמים. ועוד כשאין בו תרגום אונקלוס למה לנו לבקש לו תרגום ממקום אחר ולומר אותו בלי הבנה והשכלה כמו תרגום של עטרות ודיבון שהוא מכללתא וכו'. אלא ודאי נראה שהוא רמז לדבר אחר ומזה אני אומר שמי שאין לו תרגום לפניו כי אם המקרא לבד אע"פ שיש לדון ולהורות שיכול לעבור עליו כל הפרשה ב' פעמים ואח"כ כשיזדמן לו תרגום יעבור עליו פעם א' דמה לי פסוק א' מה לי הפרשה כולה אפ"ה נ"ל שאין לעשות כך אלא כל פסוק ופסוק יעבור עליו המקרא קודם ואח"כ התרגום מפני הרמז והסוד שיש בו ואפי' בדרך הפשט צ"ל שאינו דומה זה לזה שכשאמרו לקרוא ב' מקרא וא' תרגום בפסוק א' יודע ההפרש שיש בין זה לזה ומבין הבנת הפסוק שקרא מקרא בפירוש התרגום שקורא תיכף סמוך לו ונמצא שיש בידו הבנת אותו פסוק וכן קורא אחריו עד שגומר כל הפרשה ונמצא שיודע פירוש הבנת הפרשה מתוך התרגום אבל כשקרא כל הפרשה כולה פעם או פעמים ולא עלתה בידו שום הבנה כשחוזר וקורא אותה תרגום פעם ג' אינו יכול לכוין פירוש הענין של המלות של תרגום על איזה מלה של מקרא הוא וא"כ נמצא שלא עלה בידו הבנת הענין בשלימות והוא טעם נכון לפשט ולכך אין להקל בכך אבל אם הוא שעת הדחק או הוא הולך בדרך דרך ים או דרך יבשה ואין בידו ספר לקרוא תרגום יקרא המקרא ב' פעמים ואח"כ כשיגיע לישוב יקרא התרגום פעם א' וגדולה מזו אמרו שיקרא לשון לעז במקום התרגום אבל אין להקל אלא עד שימצא ספר תרגום ואע"פ שאחר שעבר השבוע הרי עבר זמנה של פרשה ומה תועלת יש לו שהרי לא השלים פרשה עם הצבור סוף סוף כל האפשר לתקן יתקן ואונס רחמנא פטריה אבל מי שהוא בעל נפש אין לצאת מביתו בלתי ספר עמו ממקרא ותרגום כדי להשלים פרשיותיו עם הציבור מדי שבת בשבתו ושכרו גדול כמ"ש בגמ' מאריכין לו ימיו ושנותיו:
6
ז׳אחר שעשה כל מעשיו וצרכיו והכין כל עניניו והתפלל מנחה וכבר נטה השמש לערוב ייחם לו יורה של מים חמים שירחוץ בהם פניו ידיו ורגליו והוא כבוד להדר עצמו כדי להקביל פני הכלה בפנים מאירות ונקיות וטהרה ואם אפשר לו לטבול כל גופו בארבעים סאה בענין שלא יבא לו שום נזק כמה יפה ונעים כאשר היו עושים חסידים הראשונים שהיו יורדין לנהר לטבול ואח"כ יוצאין לקראת כלה ומקבלין עליהם אותה נשמה יתירה בטהרה וקדושה וכן מצינו בחסידים הראשונים שהיו טובלין עם נשותיהם כדי ליחד את לבם למקום אחד: ואחר שעלה ונסתפג או רחץ פניו ידיו ורגליו ילבש בגדים המיוחדים לו לשבת כל א' כפי השגתו ואם אין לו בגדים להחליף יעשה איזה שנוי או ינקה אותם היטב או יהפך אותם או ישלשל אותם כל א' כפי מנהגו סוף הענין יעשה דבר וענין שיוכר שהוא מהדר עצמו לקבל שבת הבאה אליו בשמחה וטוב לבב ולפחות יחליף מצנפת שעל ראשו והאזור שעל מתניו ואחר שלבש אם השמש באה להשתקע יצא לקבל פני כלה ואפילו ד' אמות חוץ לביתו סגי ואם אין לו טורח לצאת חוץ לעיר יצא והוא יותר טוב שכן דרך המקבילים לצאת חוצה להקביל ואם עדיין לא הגיע הזמן להקביל ישב במקום אחד לומד וממתין עד שיגיע הזמן ויצא ויצוה לביתו להדליק הנרות בזמנן והוא כשהשמש מתחיל לשקוע ברקיע ואין ראוי לאחר ולא להקדים: וכן ישאל לאנשי הבית על ענין הפרשת חלה אם הפרישו שיש חיוב מיתה בענין וצריך לצאת מידי ספק כי אפשר ששכחו הענין מרוב הדוחק ומהיות טוב אל תקרי רע: גם ישתדל לעשות עירובי חצירות אם הוא צריך לכך קודם שישקע החמה ואם שכח ולא עשה יכול לעשות אע"פ ששקעה החמה כל זמן שהוא בין השמשות שהלכה כרבי שכל דבר שהוא משום שבות לא גזרו בין השמשות אבל עירובי תחומין צריך שיעשה אותו קודם שקיעת החמה וכן יזהיר כל שכניו על ענין להטמין את החמין ולהדליק את הנרות. וכן ישתדל שיטמינו את החמין וכל דבר הצריך לשבת ויכסו כל דבר הצריך כסוי ויסיר מעל האש כל דבר הצריך להזהיר:
7