שפת אמת, דברים, עקב י״זSefat Emet, Deuteronomy, Eikev 17
א׳תרמ"ח
1
ב׳בענין שבח א"י. ה"א מביאך אל ארץ טובה כו' נחלי מים עינות ותהומות כו' בבקעה ובהר כו' ואכלת ושבעת וברכת וכו'. כי הנה כשהיו בנ"י בא"י הי' השפע באה משמים ע"פ התורה ומצות כמ"ש למטר השמים כו'. והי' א"ש כו' ונתתי מטר ארצכם בעתו כו'. והגם כי שכר מצות בהאי עלמא ליכא. אך א"י הי' בה מעין עוה"ב כענין שרמז המד' בשמירת שבת שהגם שהשכר בעקב מ"מ בש"ק יש בו מעין עוה"ב. כמ"ש לטובתך נתתי לך השבת. וכ' במ"א הפי' כי השכר א"י להיות כשיש תערובת טו"ר. ובשבת שכולו טוב ואין בו תערובות יכולין להרגיש מעין עוה"ב. וכמו כן א"י ובהמ"ק בבחי' המקום שהוא נבדל מכל המקומות ואין בו תערובות. וכמו ששבת נק' נחלה שבו נפתח המעין כמ"ש ביום השבת יפתח כמו כן בא"י ארץ נחלי מים. כענין שכתי' שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך זה פי' עינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר כי בא"י הי' נפתח שער השמים לכן נק' ארץ טובה אין טוב אלא תורה כמ"ש בספרי ע"ש בפסוק ואבדתם כו' מעל הארץ הטובה. ופי' ארץ טובה שהי' מלא מדברי תורה כענין שכ' ונהי' טובים דכתי' אשר ה"א דורש אותה. וכדכתי' לא תחסר כל בה ונק' נחלה. ולא לחנם נשבע הש"י לאבותינו לתת לנו א"י וכתי' וכרות עמו הברית לתת כו' לתת לזרעו. ואינו לשון כפול רק לתת חוזר על הברית. פי' שבאמצעיות א"י ניתן לנו הברית כמ"ש ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ. והשפע שירד בא"י הי' בקדושה. ולכן בכח המצות ירד להם המטר כדכתי' בעתו שהי' דבוק בשורשו. ואכלת ושבעת וברכת. ולא כתי' ותברך. לפי הפשט י"ל כמ"ש בגמ' סברא הוא אסור להנות בלא ברכה א"כ הוא מוטבע באיש ישראל כשנהנה מברך ז"ש וברכת. כמו ואכלת ושבעת שהוא ממילא כמו כן וברכת. אכן עוד יתכן לפרש כי אכילת לחם הארץ נתן התעוררות בנפש ישראל לברך להש"י ז"ש ואכלת ושבעת וברכת. וי"ל עוד כי בגוף אכילה נעשה הברכה שהאכילה הי' בקדושה כמ"ש בספרים בפסוק והי' באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה פי' בגוף האכילה. ז"ש ואכלת ושבעת עי"ז וברכת. וחז"ל אמרו משה רבינו ע"ה תיקן ברכת הזן ויהושע תיקן על הארץ כו'. פי' כי המן הי' מאכל מן השמים ממש והוא השפע בשורשו. וא"י הי' דביקות שפע שלמטה. דביקות לחם מן הארץ בלחם מן השמים. והוא מדרגה שלמטה מן המן. ואח"כ תיקנו ובנה ירושלים פי' כמ"ש בספרי ושמתם את דברי אלה אף כשתהיו גולים הציבי לך ציונים כו'. פי' ושמתם את דברי אלה לזכור איך נפלנו מאיגרא רמה שכשהיינו בא"י הי' כל השפע דבוק בשורשו כנ"ל ואוי לבנים שגלו מעל שלחן אביהם. וכפי התשוקה והדאגה על חורבן בהמ"ק כך יכולין גם בגלות להרגיש קצת הארה מהשפע שהי' בזמן המקדש. ז"ש שימי לך תמרורים פי בספרי זה חורבן בהמ"ק ע"ש. פי' שע"י המרירות מתקנים עתה מה שהי' אז ע"י שמחה. וזה ענין ברכת ובנה ירושלים בברכת המזון כנ"ל:
2