שפת אמת, דברים, עקב ג׳Sefat Emet, Deuteronomy, Eikev 3
א׳תרל"ג
1
ב׳ברש"י מצות קלות שאדם דש כו' ובמד' תנחומא בשמרם עקב רב מה רב טובך כו' והטעם כי מצות קלות אין האדם עושה עבור השכר רק לעשות רצון הש"י ולזאת אף כי וודאי הכל במדה ויש שכר יותר על מצוה חמורה. מ"מ הקב"ה צופן שכר טוב ליראיו היינו המקיימים מצותיו עבור יראתו לא עבור השכר. וז"ש ושמר כו' לך ישמור לך הבטחתו. והכלל כי לכל ישראל יש חלק בעוה"ב ובאמת בנ"י מיוחדים הם להקב"ה. ורק שצריך האדם להיות אצל האמת. וכפי מה שמקרב עצמו לדרך האמת ממילא זוכה לרב טוב:
2
ג׳בפרשת והי' אם שמוע לא נזכר בכל מאודכם. והענין כמ"ש ז"ל מקודם יקבל עליו עול מלכות. אח"כ עול מצות. דקבלת מלכותו צריך להיות בכל מה שיצוה אותנו כמ"ש נעשה ונשמע. (ונעשה) [*ונשמע] אם יהי' רצונו ית' שלא לעשות עניני עוה"ז כלום וקבלה זו הכנה (לנשמע) [*לנעשה] שהוא בסדר שניתן לנו בעוה"ז בחי' המצות שתלוין בעניני עוה"ז דווקא לעשותם ג"כ לש"ש ובזה יש נחת רוח להקב"ה ביותר:
3
ד׳ואיתא בגמ' הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידן. כר"י ואספת דגנך כפשוטו ועלתה בידן. והוא פלא מי שעשה כרשב"י איך נאמר ולא עלתה. רק הפי' שלא עלתה בידו להעלות עניני עוה"ז שזה עיקר עבודת האדם. רק רצון האדם צריך להיות מוכן להיות נפרש מכל עוה"ז אם יהי' כן רצונו ית'. וזה קבלת מ"ש וקבלת עול מצות ושבת קודש ניתן לישראל יום א' לעזוב כל עניני עוה"ז והוא מעין עוה"ב כמ"ש חז"ל והוא סימן כפי מה שמדבק האדם עצמו בקדושת שבת יש לו חלק לעוה"ב והוא קבלת מלכות. ובימי המעשה קבלת מצות כנ"ל:
4