שפת אמת, דברים, ליום כיפור י״דSefat Emet, Deuteronomy, For the Day of Atonement 14
א׳תרס"ד
1
ב׳יום הכפורים הוא זכות מרע"ה שהוריד לוחות אחרונות. והנה בנ"י נשתתפו בתענית יום האחרון של מ' ימים האחרונים עם מרע"ה וזיכה מרע"ה את כל בנ"י והוא נקרא איש האלקים דכתיב אמרתי אלקים אתם ובני עליון כולכם שהיו עתידין להיות כמלאכי השרת. ומשה רע"ה נשאר בזה המדריגה ולא כולכם. רק ביום הכפורים נדמו כל בנ"י למלאכי השרת בכח הארת מרע"ה שהכניס עצמו בכלל ישראל לכן צריכין להיות אגודה אחת ביוה"כ ואז שורה זכות משה רע"ה. ואיתא לא היו ימים טובים לישראל כיוהכ"פ שבנות ישראל יצאו בכלים שאולין וכל ישראל שואלין זה מזה ע"ש סוף תענית. שכל עיקר הכח בזה היום נתן לנו מרע"ה במתנה א"כ צריכין כל אחד למסור חלקו לצבור. ובאמת לא נגמר התיקון רק ע"י כלל ישראל הצדיקים והבינונים כדאיתא שם יפיפיות שבהן אומרות תן עיניך ביופי. מיוחסות אומרות תן עיניך במשפחה מכוערות אומרות קחו מקחכם לשם שמים. והרמז שיש צדיקים שמעשיהם רצוין לפני הקב"ה. והם היפיפיות. ויש פשוטים שחל עליהם כח השורש מאבותינו כמ"ש שחורה אני במעשי ונאוה אני במעשה אבותי. ויש עוד בחי' מה שעושין לשם שמים ומשתוקקין לעשות רצון אביהם שבשמים. אעפ"י שלא עלתה בידן. מ"מ נעשים כל ישראל אגודה אחת להתקרב לאביהם שבשמים:
2