שפת אמת, דברים, ליום כיפור ב׳Sefat Emet, Deuteronomy, For the Day of Atonement 2
א׳תרמ"א
1
ב׳מעיו"כ
2
ג׳איתא וכי בתשעה מתענין כו' אלא האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כו'. ותו למדו מכאן תוספת מחול על הקודש. והענין הוא כי יוה"כ הוא מעין עוה"ב שאין בו אכילה ושתי'. והוא באמת יום שמחה מאוד לבנ"י. אך שאין יכולין להתדבק בשמחה זאת כראוי בעודנו בעוה"ז. וצריכין להתדבק בהארת היו"כ לפניו ולאחריו בתוספות מחול על הקודש. ובשמחת התשיעי יכולין להתדבק בהארת יו"כ אח"כ. וכמ"ש הרבינו יונה ז"ל בטעם הסעודה שאין יכולין לשמוח ביום הכפורים מקדימין השמחה ע"ש והוא כנ"ל. כי יוהכ"פ הוא הביטול אליו ית' לגמרי. כמ"ש חז"ל מקוה ישראל ה' מה מקוה מטהר כך הקב"ה מטהר את ישראל. ומינה מה טהרת המקוה כשנכנס כל קומה של האדם במים. כן צריך כל האדם להתבטל אליו ית'. וכשזוכה האדם אחר פטירתו לזה מתטהר ע"י הקב"ה במקוה ומעין זה יש ביוה"כ כנ"ל:
3