שפת אמת, דברים, ליום כיפור ו׳Sefat Emet, Deuteronomy, For the Day of Atonement 6
א׳תרמ"ט
1
ב׳איתא ימים יוצרו ולא א' בהם. הוא יוה"כ. פי' שבו מתגלה ציור הפנימי של איש ישראל דכ' וייצר ב' יצירות. ולא א' בהם. פירש"י שכשהיו הימים לפניו לא היו בגשמיות. רק שנתלבש בציור גשמיי. וביוה"כ הסיר זה הגשמיות. לכן אמרו השטן אין לו רשות ביו"כ. ומסתמא כן הוא באדם שאין היצה"ר שהוא השטן שולט בו וכמלאכים שאין להם רק לב א'. לכן א"צ אכילה ושתי'. וכ' שחורה אני כו'. דרשו חז"ל ונאוה ביוה"כ שהוסר מלבוש הגשמיי כנ"ל. לכן הי' נכנס הכ"ג לפני ולפנים. בזאת יבא. בזאת הוא כשנתברר הפנימיות בלי התלבשות הגשמיות. וכ"כ אך בעשור כמ"ש חז"ל בפ' אך את הזהב שצריכין להעביר החלודה כן ביוה"כ תטהרו:
2
ג׳אי' במדרש וישעי הוא ביוה"כ דעיקר הישועה צריכים הבינונים. דכתי' צדקתך הוא צדיקים גמורים. משפטיך תהום רבה הרשעים. אדם ובהמה הם הבינונים זה וזה שופטן. להם תושיע ה' ביוה"כ:
3
ד׳איתא בגמ' ולך ה' החסד כו' בתחלה לאיש כמעשהו ולבסוף החסד. וכן הוא המדה בר"ה הוא המשפט וכמ"ש צדיק ה' בכל דרכיו. וביו"כ הוא הסליחה בחסד וזה וחסיד בכל מעשיו כי החתימה ביוה"כ הוא סוף מעשה המשפט לכן הוא בחסד. ושלא כמדת ב"ו שקשה לתקן המעשה יותר מתיקון הרצון. ובאמת היא הנותנת ע"י שגלוי לפניו ית' שבמעשה א"א לב"ו להתקיים בדין לכן שיתף עמו החסד במעשה. אבל הדרך והמשפט בצדק שכן צריך להיות עכ"פ באדם שיכונו דרכיו והנהגותיו במשפט אמת. הגם שא"י לגמור במעשה כראוי כמ"ש במ"א מזה:
4