שפת אמת, דברים, לחודש אלול ח׳Sefat Emet, Deuteronomy, For the Month of Elul 8
א׳תרמ"ד
1
ב׳לחודש אלול רמזו הקדמונים ר"ת אני לדודי ודודי לי. ומו"ז ז"ל אמר רמז על הפסוק לו אנחנו שיש קרי וכתיב. לו בו' ולא באלוף. ואמר שכפי מה שיש ביטול זה באדם לא אנחנו. אז לו אנחנו כו'. וביאור הענין שבנ"י צריכין להיות מוכנים בלתי לה' לבדו כדכ' עם זו יצרתי לי. וזה אני לדודי שיודעין שאין לנו צורך בעולם רק לעשות רצונו ית' ולהרבות כבודו בעולם. וכפי מה שמבורר כן אצלינו כן מתברר למעלה דודי לי שכל בריאות העולם והתגלות כל מיני הארות שנמצא מאתו ית' בעולם הכל רק בעבורינו. וכ' את ה' האמרת וה' האמירך. פירש"י לשון תפארת וחשיבות. שבנ"י אין להם דבר חשוב בעולם רק לעשות רצונו ית' וכמו כן כביכול אין לפניו ית' דבר חביב מכל הברואים כמו חביבות בנ"י כדכ' ובך בחר ה' כו' לעם סגולה כו'. והנה בר"ה מתחדש הבריאה וצריכין בנ"י מקודם להכין עצמם אליו ית' דכ' עיני ה"א בה מראשית השנה כו'. מכלל שדרשו חז"ל מראשית השנה על תשרי א"כ אחרית שנה הוא אלול. ויתכן לומר כי אחרית הוא הסוף והתכלית שגלוי לפניו ית' שבנ"י שבים אליו ית"ש בסוף השנה. ובאמן זמן התעוררות התשובה בסוף השנה שהוא תכלית הנרצה מכל מעשי השנה. וכשרואין שאין לנו מאומה שבים לפניו ית' על חסרון המעשים טובים ומבררין שבראנו רק לכבודו ומשתוקקין לגמור מכח אל הפועל לברר כבוד מלכותו ית' בעולם. וממילא בא התחדשות של ר"ה רק לבנ"י בחי' ודודי לי כנ"ל:
2