שפת אמת, דברים, האזינו י״אSefat Emet, Deuteronomy, Ha'Azinu 11
א׳תר"ס
1
ב׳בפסוק זכור ימות עולם כו' ימצאהו בארץ מדבר כו'. נשמות בנ"י נשתלחו בעוה"ז בשליחות הבורא ית'. אבל הוא מקום מדבר ותהו שעיקר מקומו של אדם אינו בעוה"ז. והרי אדה"ר הכניסו הקב"ה לג"ע אך ע"י החטא וישלחהו. ולכן נתן לנו הקב"ה תורה ומצות. יסובבנהו ברמ"ח מ"ע שעל ידיהם נמשך הארת הקדושה לאיברי האדם. יבוננהו בתורה. יצרנהו במצות ל"ת שהם שמירה לאדם. ואיתא בזוה"ק זכור ימות עולם הם ששת ימי המעשה ששת ימים עשה ה' ע"ש. והענין הוא כי אותן ששת הימים ג"כ נשתלחו להעמיד הטבע והבריאה אבל הם אינם מקבלים שינוי. ולכן נתן הקב"ה השבת שאז מתעלין הששת ימים ומקבלים שפע קודש בכל שבת ושבת. וכמו כן ממש הם נשמת בנ"י כמ"ש ביני ובין בני ישראל אות היא כי ששת ימים עשה כו'. וששת הימים ובנ"י צריכים הם אל כח השבת. ונקראו ימות עולם שהם הארות המעמידים את העולם שאינם מקבלין שינוי כמ"ש. וכן צריך להיות איש ישראל דכתיב חלק ה' עמו אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם פי' שיש בהם חלק אלקות שאינו מקבל שינוי. ואפילו אם נשתנו ע"י החטא יכולין בתשובה לחזור ולהתלבן. וז"ש בינו שנות דור ודור. ובגמ' איתא ע"פ אם יהיו חטאיכם כשנים כשני מיבעיא לי' אלא אפילו חטאיכם סדורות ובאים כשנים הללו מימות בראשית כשלג ילבינו ע"ש בפרק אמר ר"ע בשבת. והוא כנ"ל כי הימים הם בלי שינוי לכן נק' יום על שם האור כי טוב. אבל השנים נקראים ע"ש השינוי. ואפילו אם נטבעים בזמן ונשתנים חוזרים ומתלבנים ביוהכ"פ:
2
ג׳שירת האזינו כולל כל הדורות מבריאות עולם ויציאת מצרים וקבלת התורה וביהמ"ק וגלות וגאולה אחרונה. ומעין זה נתחדש בכל שנה כל הסדר כי כך מדותיו של הקב"ה תמים פעלו ואפילו בכל יום יש בו מעין כל הבריאה. וכן במועדות חג המצות יציאת מצרים ואח"כ קבלת התורה. וסוף הפרשה ראו עתה כו' אני אמית ואחי' הוא בחי' ר"ה ויוהכ"פ ספרי חיים ומתים פתוחין. ואח"כ הרנינו גוים עמו הוא בחג הסוכות שרומז לגאולה האחרונה. ובאמת אמית ואחי' בימי המשפט הכל לצורך תיקון העולם. כדאיתא אני אמית וכי הקב"ה ממית. אך שממית הפסולת וסט"א ומחיה לכח הפנימיות. ולכן ממית ומחיה ומצמיח ישועה ומן המיתה בא ג"כ הישועה. וכן הוא בכלל שמתבררין נפשות בנ"י בימים האלו כמ"ש יכפר עליכם לטהר אתכם. ולכן אחר יוהכ"פ צריכין לקבל עבודת השי"ת בשמחה. כדאיתא בדור המדבר אחר שמחל להם הקב"ה החטא והקימו המשכן ויעמדו לפני ה' קרבו בשמחה ובזריזות לעבודת הבורא. וכן הוא בחג הסוכות. ובזמן המקדש כשהלבין החוט בודאי נתמלאו בנ"י בשמחה. וגם עתה צריכין להאמין כי נטהרנו מעונותינו. ובאמת זה האות כפי מה שמרגיש האדם שמחה בנפשו. וגם זה תליא כפי המרירות וצער שיש להאדם מהחטאים כך מרגיש אחר יוהכ"פ השמחה. וזהו שמחת החג אחר יו"כ וניתן לבנ"י. כמ"ש במ"א פי' לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר:
3