שפת אמת, דברים, כי תבוא כ״בSefat Emet, Deuteronomy, Ki Tavo 22
א׳תרנ"ב
1
ב׳בענין הברכות שלא נזכרו בפי' וחז"ל אמרו כי כל הארורים התחילו בברכה. נראה כי הברכות הם מעלמא דאתכסיא. וכ"כ יצו כו' הברכה באסמיך בדבר הסמוי מן העין. והכלל כי עיקר ברכה המיוחדת לבנ"י הוא בעוה"ב. והעונשים והקללות לבנ"י הם רק בעוה"ז בגשמיות ולא בפנימיות אכן כשבנ"י זכאין זוכין לקבל בעוה"ז ג"כ המשכה מעולם העליון לכן כ' ונתנך ה"א עליון אח"כ כתיב ובאו עליך כו' הברכות כו' והשיגוך. משמע כי הברכות הם למעלה מהשגת האדם רק שבנ"י מתעלין ויכולין לקבל הברכות. וכן הוא בש"ק דכ' ויברך את יום הש' ופי' בזוה"ק דכולא ברכאין בי' תליין. הגם שאינו ניכר בעוה"ז כי לא אשתכח בי' מנא רק הברכה הוא באתכסיא רק שיש עלי' לבנ"י בש"ק ויכולין לקבל הברכות:
2
ג׳במדרש אשרי אדם שומע לי בשעה ששמועותיו לי כו'. פי' כי אין הכוונה אל השכר שיהי' לו מכח השמיעה. רק האושר והתהלה הוא בשעה זו ששמועותיו לי. כמ"ש במשנה יפה שעה א' בתשובה ומעש"ט בעוה"ז מכל חיי עוה"ב. שעה הוא רצון וזה עצמו ג"כ פי' שמוע תשמע להיות השמיעה עיקר המכוון שלא לשם דבר אחר. וזה בשעה ששמועותיו לי לשמי. וממילא נמצאין לו כל הברכות לכן כ' ובאו עליך כו' הברכות כו' והשיגוך משמע בהיסח הדעת וכ"פ בספורנו ע"ש. וגם והי' לשון שמחה להיות האדם שש ושמח בשמיעתו לש"ש:
3
ד׳במדרש תנחומא שהתורה נמשלה למים ע"ש שחושב כמה דברים ומה מים מי שא"י לשוט בהם נטבע כו' ע"ש. והענין הוא כי יש מים שיכולין לעבור בהם וכמו כן פשיטות התורה שיש לפי השגות האדם עד טיבורו עד צוארו. אבל יש מים עמוקים שאין להם סוף ונקראו מי שטו שא"י לעבור רק היודע לשוט. והוא מי שיכול לבטל עצמו ולהיות קל ע"פ המים שממית עצמו על התורה ואז יכול לרדת במים עמוקים האלו. ובאמת הכל זוכין בכח התורה שמלמדת איך לכנוס לעמקי תהום. כי הלא א"י ללמוד לשוט רק במים כמו כן התורה מלמדת איך לבטל עצמו ולעלות לפנימיות התורה. וזה שמוע תשמעו כי אין סוף לחדרי תורה:
4