שפת אמת, דברים, כי תבוא כ״דSefat Emet, Deuteronomy, Ki Tavo 24
א׳תרנ"ד
1
ב׳סמיכת מצות ביכורים למחיות עמלק דכ' ראשית גוים ע' ואחריתו עדי אובד. ובנ"י כל הראשית שלהם מביאין אל הש"י שהוא ראשון שאין לו סוף ותכלית. כי כל שיש לו ראשית יש לו תכלית אבל בנ"י הדבקים בהקב"ה נכללין בהראשית שאין לו תכלית. והנה כ' הידים ידי עשו כי הידים הם ראשית בנין הגוף. אבל בבנ"י כ' שאו ידיכם קודש שכל מה שברא הקב"ה הוא בחכמה. ולכן נבראו הידים בזה האופן להעלות אותם אל הראש. לרמוז כי צריכין לבטל הגוף אל הנשמה כי הגוף יסודו מעפר וסופו לעפר אבל הנשמה היא חלק אלקי ממעל ובנ"י בכח התורה והמצות יכולין להעלות הגוף וכל מעשה הגוף אל הנשמה ובזאת גם הגוף יהי' דבוק בחיים. ובמד' תנחומא היום הזה כו' מצוך לעשות הה"ד נשתחוה ונכרעה כו' ראה מרע"ה שבהמ"ק עתיד לחרוב וביכורים להתבטל תיקן שלש תפלות. דעיקר כחן של ישראל בפה כדאיתא עשו מתגאה בירושתו על חרבך תחי' והידים ידי עשו שהוא כח הגוף. אבל בנ"י מתגאין במ"ש ונצעק אל ה' בזה עצמו שאין להם הכח רק מה שניתן להם מן השמים בזה אנו בוחרים וחפצים ומה יפה ירושתינו. וע"ז רמזו הוי זנב לאריות ולא ראש לשועלים כמו עמלק ראשית גוים אכן בזמן המקדש שגברה ידן של בנ"י על אדום הי' מעלין גם הגוף ומעשה הגוף אל הראש. והוא בחי' [*מלה] דקיימא בעובדא כי באמת הכל נברא בכ"ב אותיות התורה כידוע כמ"ש בשביל התורה שנק' ראשית וכשנתקיים כל מצות התורה בשלימות הי' תיקון כל המעשים להיות נמשכים אחר הדעת והתורה. וז"ש וכתבת על האבנים כו' למען אשר תביא כו'. והמפרשים נתקשו בפי' הפסוק ע"ש ברמב"ן. ולענ"ד נראה פי' למען על סיום הפסוק כאשר דיבר ה'. פי' וכתבת כו' בעברך למען אשר ביאתכם לא"י יהי' כאשר דיבר ה' שיהי' נמשך אחר דרך התורה ואלקותו ית"ש. והי' תיקון העשי'. כי באמת עוה"ז היא בחי' קטנות כמ"ש במד' בראשית אלה קצות דרכיו כו' ע"ש. כי ולגדולתו אין חקר כתיב ונקודה א' שירדה מאתו ית' להתלבש בטבע היא קיום כל הטבע. והכל רמז הקב"ה באדם שהגוף הוא השפל שבו והנשמה שהיא נקודה פנימיות מחי' כל הגוף. והרי הקטן יש לו גוף וגם משהו דעת המתלבש בטבע הגוף. אבל הגדול יש לו דעת לידע את מהות גופו ועצמותו. וכמו כן כל העולם הי' בחי' קטנות זולת המתנה שנתן לנו הקב"ה בכח התורה ומצות להתדבק באלקותו ית"ש והוא בחי' גדלות. וכשימחה שמו של עמלק יתפרסם שמו הגדול ית"ש בעולם. ולכן איתא לכוון בברכת אהבה במאמר וקרבתנו לשמך הגדול במחיות עמלק. ועתה שגבר ידו של אותו הרשע וחרב בהמ"ק אין לנו כח לתקן העובדא כראוי ולבטל הגוף אל הראש. לכן העצה ע"י תפלה שהוא בחי' עובדא ומלולא באחת כדאיתא בזוה"ק תרומה כי עקימת שפתים מעשה הוי. ובביכורים הי' התיקון במעשה ממש כמ"ש מצוך לעשות ורמזו חז"ל ותרומת ידך אלו הביכורים:
2
ג׳ועמ"ש חז"ל בפ' הגדתי היום שאיני כפוי טובה דכ' ושמחת בכל הטוב כו' כי יש טוב הגנוז בכל דבר ובשמירת מצות התורה נתגלה זה הטוב. והרשעים במחשך מעשיהם כופין הקערה על פי' ונכסה הטוב כמ"ש וימנע מרשעים אורם. וז"ש הגדתי היום שהוא המשכה והתגלות הטוב וזה שאיני כפוי טובה. וז"ש היום הזה ה"א מצוך כו':
3
ד׳במדרש אם שמוע תשמע. ונתנך ה"א עליון כו'. התורה נמשלה לשמן תורק מה שמן אינו מתערב בשאר משקין כך אין ישראל מתערבין עם האומות ד"א מה השמן אפי' אתה מערבו במשקין צף למעלה כך בנ"י ונתנך עליון כו'. נראה שהם בחי' צדיקים ובעלי תשובות. כי הצדיקים שד"ת נבלעים בדמם א"י כלל להתערב והם בחי' שמן זית זך. אך גם ע"י החטא שפשעו בד"ת נתערבו בין האומות אעפ"כ כשחוזרין לעסוק בתורה התורה מעלה אותם מטומאה לטהרה וצפין למעלה. וע"ז כ' קחו עמכם דברים עי"ז ושובו אל ה' כי כשנדבקים בתורה מתבררין ועולין מכל טומאה. וז"ש שמוע תשמע בישן ובחדש. לרמוז למדרגת צדיקים ובעלי תשובות:
4
ה׳במדרש אשרי א' שומע לי כו' ששמועותיו לי לשקוד ע"ד אל תעמוד בדלת החיצון להתפלל ע"ש כל המדרש. ומ"ש אל תהי זז מבתי כנסיות ובתי מדרשות קשה לפרש כפשוטו להיות כל היום והלילה בבת"כ וב"מ. אלא וודאי רמז המדרש כי אלה השערים והדלתות הם פתחי שערי בינה ודיעה שבלב ונפש. וכמו שהמזוזה קבוע בדלת כמו כן ברית מילה קבוע בפתח האדם. ויש ברית הלשון וברית המעור שני שערים ולהם ב' דלתות שהרי לא כ' דלתי שהי' משמע ג"כ שנים רק דלתותי רק שיש לכל פתח ב' דלתות במילה ופריעה. וגם בפה השפתים והשיניים. וברית מילה נק' בית הכנסת שהוא התקשרות כל הגוף וברית הלשון בית המדרש. והנה דלת החיצון הוא תיקון הגוף שהגשמיות מסתיר ומכסה הפנימיות ובשבירת הטבע והגשמיות הוסר המכסה ואז נקרא אדם וצריך להיות שוקד לשמוע דבר ה' והיא פתיחות הפנימיות. וזה הרמז בשעה ששמועותיו לי שמקודם עדיין לא הי' מוכן לשמיעה זו. ובאמת כפי פעולת האדם להסיר מכסה החיצוניות כך נפתח לו שערי פנימיות. וז"ש שהקב"ה מונה פסיעותיך ונותן לך שכר. שעל כל פסיעה קטנה שמרחק עצמו מן הגשמיות נגלה לו הארה פנימיות שזה לעומת זה עשה. ובכל נפש ישראל נגנז אור תורה אבל הוא כמו יין שצריך חותם בתוך חותם ואשרי אדם שומע:
5