שפת אמת, דברים, כי תבוא ט׳Sefat Emet, Deuteronomy, Ki Tavo 9
א׳תרל"ט
1
ב׳בקיצור. עיקר חביבות מצות ביכורים הראשונים שהביאו בנ"י בכניסתם לארץ כמ"ש כבר טעם סמיכות הפרשה אחר מחיות עמלק שהוא ראשית גוים שהפריד עצמו משורש החיים. ובנ"י מיד שנכנסו לארץ ישראל נחלתם. הביאו ביכורים להתדבק בשורש העליון. ואחר מחיות עמלק יכולין להביא אלה הביכורים כראוי. ובכל שנה ע"י מצות הביכורים נתעורר כח ביכורים הראשונים כנ"ל. וז"ש במד' שראה שביכורים עתידין לפסוק תיקן סדר תפלה היינו להתעורר כח הראשית הנ"ל. ובכל יום מתחדש זה הכח כמ"ש מחדש בטובו בכל יום מ"ב. וזה ההתחדשות הוא לבנ"י כמ"ש החודש הזה לכם. ובכל שינוי זמנים ערב בוקר צהרים צריכין להתדבק בשורש כמ"ש לשקוד על דלתותי יום יום מכלל שיש בכל יום פתיחות דלתות לבנ"י. וגם אחר שזוכין לגמור המצוה צריכין להתדבק בשורש. וזה הוידוי לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי כו'. כי אין הכוונה שיתפאר איש ישראל בעשיות מצות הבורא ית' רק לתת הודאה ושבח על שזכה לגמור כל מצות המעשרות כתיקונם. כשמחזיר הראשית והסוף אליו ית' מתברך:
2
ג׳בפסוק ונתנך ה"א עליון כו' ובאו עליך כו' הברכות כו' והשיגוך כו' והותירך כו' כי אלה הברכות הם בשורש העליון לכן א"י לקבל אלה הברכות עד שמתרומם מקודם. כמ"ש ונתנך עליון כו' אח"כ יכולין להשיג הברכות [פי' כי כפי עליות האדם כך יורד לעומת זה ברכה משורש הנשמה]. ומ"מ מתברך גם הגשמיות וז"ש והותירך שזה יהי' רק בחי' שיריים וטפל. כמ"ש חז"ל בפסוק לבדד ישכון אעפ"כ בגוים לא יתחשב שנוטלין עם כל אחד. כמו כן אע"פ שמתרומם האדם למעלה מהגשמיות אעפ"כ יהי' הברכה גם בגשמיות. ואמת גם באדם עצמו צריך להיות הגשמיות טפל ומותר וז"ש והותירך ועי"ז יוכל להיות הברכה גם בהגשמיות כנ"ל. ובמ"א כ' מזה באורך:
3