שפת אמת, דברים, כי תצא כ״בSefat Emet, Deuteronomy, Ki Teitzei 22
א׳תר"ס
1
ב׳במדרש בנולד כשהוא מהול צריכין להטיף ממנו דם ברית מפני בריתו של א"א ע"ה המל ימול כו'. כי עיקר ברית מילה שניתן לא"א שיהי' בכחו וכח תולדותיו להסיר הערלה ולגלות אור הפנימי. והנה המילה ניתן רק לבנ"י שהם בעצם נמולים כי נפשות בנ"י אין להם חלק בסט"א חלק ה' עמו ולכן גם בגשמיות הגוף צריכין להסיר הערלה זה המל ימול מי שהוא בעצם נימול ימול גם הגוף. וזה עיקר האות ברית שהוא עדות על שורש הנפש למעלה שאין בה ערלה וזה שורש כל המצות שברית מילה יצא מן הכלל ללמד על הכלל כולו יצא שכל האברים יש להם שורש למעלה וע"י רמ"ח ושס"ה מצות מדבקין הכלים שלמטה להיות דבקים בשורש כמ"ש במדרש לוית חן הם הוא התדבקות בשורשם. ואז נק' תמים ושלם ואז חל עליהם הברכה. וזה ענקים לגרגרותך שאין כלי מחזיק ברכה אלא שלום כמו השבת שנק' שלום לפי שבו יש עלי' לתחתונים למעלה ולכן ויברך את יום השביעי כמו כן מילה בנפש כי שם צוה ה' את הברכה וא"א ע"ה הראשון וכ' והי' ברכה וה' ברך א"א בכל. ועוד לוית חן בנפש במעשה המצות. וענקים לגרגרותך בחי' רוח בקול ודיבור שזוכין אחר תיקון המעשה:
2
ג׳בפסוק כ"ת מחנה כו' ה"א מתהלך בקרב מחנך. כשאדם מכין עצמו למלחמות מצוה מסייע לו כח הנשמה דאיתא לעולם יראה אדם עצמו כאלו קדוש שרוי בתוך מעיו. ונקודה הקדושה טמונה בו וע"י המלחמה מתגלה ומתפשט כח הנשמה בכל האברים. וכמו שזוכין בשבת לבחי' נשמה יתירה ע"י המנוחה כמו כן בימי המעשה ע"י המלחמה לשם שמים:
3
ד׳בפסוק השמר בנגע הצרעת כו' זכור את א"ע ה"א למרים בצאתכם ממצרים. כבר כתבנו במ"א כי השמר היא שמירה שע"י הצרעת נשמרים נפשות בנ"י וברית הלשון וזה כולל כל התורה דכ' בי' שמירה וזכירה וזה כלל המ"ע ול"ת שכולם ניתנו כדי שיהי' איש ישראל בן חורין לכן הקדים לנו יצ"מ ואח"כ התורה שמלמדת איך להיות נשאר הנפש בחירות שלא להתקשר בגשמיות ע"י תרי"ג עיטין שבתורה וכל המצוה שכ' בי' יצ"מ הוא לומר שע"י המצוה יתדבק בחירות וכמו כן בפרשת לקט שכחה פיאה וזכרת כי עבד היית לומר שע"י זו המצוה יהי' הלחם בלי פסולת ושלא יתדבק בעשרו יותר מדאי לכן נתנה תורה מצות מעשרות וצדקות שהיא שמירה להעושר ואיש ישראל צריך להיות בן חורין בנפש וגוף וכל אשר לו. לכן גם בדירה ניתן מצות מזוזה. ובטלית מצות ציצית שהכל מסייע אל החירות והיא זכר ליצ"מ. לכן מצות ציצית סמוכה לכלאים שע"י הכלאים מתערב בו פסולת וציצית הוא חירות אל המלבוש. וזה כלל כל התורה לכן אמרו חרות על הלוחות חירות אין לך בן חורין אלא העוסק בתורה שמלמדת לאדם דרך החירות כנ"ל. ושמירת הלשון היא חירות בנפש. נפש חי' רוח ממללא:
4