שפת אמת, דברים, ראה י׳Sefat Emet, Deuteronomy, Re'eh 10
א׳תרמ"ב
1
ב׳במדרש אין מפסיקין בקללות כו' מוסר ה' כו' א"ת כו' הענין דיש כמה מכאובים לרשע. אבל מוסר ה' היא לצדיקים ועמך כולם צדיקים. וע"ז אמר דהע"ה גם כי אלך כו' לא אירא כו' שבטך כו' שידע שהיסורים שלו מה' המה. וז"ש אנכי נותן לפניכם כו' בו"ק לידע שגם העונשין לכלל ישראל מה' המה. והסימן דעמו אנכי בצרה ובכ"מ שגלו שכינה עמהם. ולכן אין מפסיקין שלא להפרישן להיות רצועה לאלקאה רק להפכן ליסורין של אהבה כמ"ש במ"א. והנה זה עצמו הפי' נותן לפניכם כו' בו"ק. כי גם הקללה בידן של ישראל. כי בוודאי אם היו בנ"י מתוקנים כראוי היו מתקנים הכל בבחי' הטוב בלבד. ולא היו צריכין להיות בגלות. וע"י החטא ע"כ צריכין לתקן הקללות וכל אלה הגליות ודרכים המקלקלים כמ"ש חז"ל משחרב בהמ"ק בכל יום קללתו מרובה מחבירו. אבל בוודאי צריכין לידע ולהאמין כי בעזה"י יתוקנו כל אלה המקומות ע"י בנ"י:
2
ג׳הברכה אשר תשמעו ובקללה כ' אם. ע"פ מאמרם ז"ל כי מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה לכן כשמוכנים לשמוע. הברכה חל ומסייע לצאת מכח אל הפועל. והקללה רק כשעוברין במעשה ח"ו:
3