שפת אמת, דברים, ראה י״גSefat Emet, Deuteronomy, Re'eh 13
א׳תרמ"ה
1
ב׳בפסוק בנים אתם לה"א לא תתגודדו. דרשו חז"ל לא תעשו אגודות אגודות כו'. דאיתא במשנה חביבין ישראל שנק' בנים למקום חיבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום כו'. פי' שצריכין בנ"י לעורר זו המדרגה להיות נק' בנים. כי בוודאי לא על הגופים חל שם בנים. רק בהיותם אגודה אחת וגם במה שנבדלין מחוקות העמים כפי' הפשוט לא תתגודדו. וזה תלוי בזה. ועי"ז יכולין לבא לבחי' בנים. והקב"ה נתן להם דעת להשיג זאת המדרגה. והיא בחי' השבת דכ' ביני ובין בנ"י אות הוא. ולכן מתיחדין בשבת ברזא דא'. ונפרשין מן האומות. ואז חל עליהם שם שמים. והיא בחי' הנשמה יתירה היורדת בשבת. ונק' בנים כידוע שבימי המעשה היא בחי' עבדים ובשבת בחי' בנים. ונק' כנסי' שהוא לשם שמים פי' שיחול על הכנסי' שם השם ב"ה כנ"ל. [וכ' ל"ת ככל אשר אנחנו עושים כו' איש כל הישר כו' כי לא באתם ע"ע אל המנוחה כו' הנחלה כו'. הוא רמז להנ"ל שנק' שבת יום מנוחה במה שנבדלין מהתערובות ומקבלין הנשמה יתירה והיא בחי' נחלה שאין לה הפסק בחי' בנים כנ"ל. ובימי עבודה הוא כ"א כפי כח עצמותו. וזה איש כו' הישר בעיניו. אבל בש"ק הוא הביטול והכל רק בהנהגה עליונה. וזה המנוחה וכן הי' בבהמ"ק תמיד שנק' מנוחה ונחלה ששם היו נבדלין מן האומות ונעשין אגודה א' בבית מקדשו ית' כנ"ל]:
2