שפת אמת, דברים, ראש השנה י׳Sefat Emet, Deuteronomy, Rosh HaShanah 10
א׳תרמ"א
1
ב׳מר"ה
2
ג׳איתא בתחלה עלה במחשבה לבראות במדת הדין וראה שאינו מתקיים ושיתף עמה מדת הרחמים. וכל זה מתקיים בכל ראש השנה מתחלה דין ואח"כ ע"י התקיעות הופך מכסא דין לכסא רחמים. ובמ"א כתבנו כי לא הי' ח"ו שינוי רצון רק שכך צריך להיות גם למטה שרצון ומחשבות הצדיקים לתקן הכל עפ"י דין ממש. רק שבלתי אפשר בלי רחמים ועזר עליון כמ"ש לולי הקב"ה עוזרו כו' לכך צריכין לעורר רחמים ואז הקב"ה מחשבה טובה מצרפה למעשה. וזה עצמו ענין שיתוף מדה"ר להיות דן המחשבה לצרפה למעשה לכן צריכין לראות להיות עכ"פ הרצון כראוי. והרצון והשתוקקות בנ"י אליו ית' מעורר רחמים בשמים כמ"ש מי שיש לו בן יגע בתורה מתמלא עליו רחמים וזהו היגיעה שמשתוקקין לתקן הכל כראוי הגם שאין יכולין לגמור בפועל זה מעורר רחמים כנ"ל:
3
ד׳איתא בר"ה כל באי עולם עוברים לפניו כו' ובגמ' כולן נסקרין בסקירה אחת דכתיב היוצר יחד לבם כו'. הענין הוא האדם כולל כל הבריאה ונקרא עולם קטן והשגחת הבורא ית' על האדם כולל כל הבריאה ועיקר האדם הוא ישראל דכ' אדם אתם אתם קרויין אדם [*] וכתי' ויצר ה' אלקים מן האדמה כל חית כו' ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו. ומה זה לראות. אך הפי' כנ"ל ויבא אל האדם הוא ההתקשרות שיהי' כל העולם מקושר אליו וזה הוא ענין קריאת שמות שקרא האדם לכולם שנתן לכל אחד מקומו וסידר כל אחד על ענינו. ולכן ע"י האדם חל השגחת הבורא ית' על כל הבריאה. לכן בהשלמת הבריאה שהוא נעשה אדם נאמר אח"כ וירא אלקים כו' כל אשר עשה והנה טוב מאוד והוא ע"י האדם מאד זה אדם שהוא כולל ומשלים כל הבריאה לכן נברא בסוף הכל וזהו אומרו לראות כלומר שיראה הקב"ה ע"י האדם כל הבריאה כנ"ל. והנה בריה שכל הבריאה מקבל חיות מחדש. לכן מתאספים כולם אל האדם שהוא שופרא דכולא כנ"ל. והאדם צריך להתבטל אל הבורא ית'. וזהו פי' בכסה. והנה ר"ה ועשי"ת הוא מימות עולם. אבל לבנ"י נעשה הכל עפ"י התורה ומקודם הי' בכח עשרה מאמרות. ולבנ"י הוא בכח עשרת הדברות והתורה. וז"ש אמרו לפני מלכיות כו' זכרונות כו' שיעלה זכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר. כלומר שיהי' נעשה כל התקונים ביום הזה עפ"י התורה. אם כי גם מצד הטבע ביום הזה כולם מבקשים זאת. אבל שופרא דכולא התורה שהיא פנימיות הכל. ודו"ק כי קצרתי. וביום הזה כל הברואים כפופים לבנ"י שהם שורש הכל כמ"ש בשביל ישראל שנקראו ראשית שהם השורש. ועליהם חל השגחת הבורא ית' כמ"ש עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה כו' ובני ישראל מתבטלין אל הקב"ה וצריכין להכניס כחם בכלל כל הבריאה כדי להחיות כולם. וז"ש בכסה ליום חגינו. אם כי באמת בנ"י עיקר הכל. צריכין לכסות כחם ביום הזה. ועי"ז עצמו נזכרים לטובה ומתברכין כולם:
4