שפת אמת, דברים, ראש השנה י״דSefat Emet, Deuteronomy, Rosh HaShanah 14
א׳תרמ"ה
1
ב׳ב"ה מר"ה
2
ג׳בפסוק תקעו בחודש שופר כו'. דכתיב וביום החודש יפתח. ובחודש הזה החודש מתכסה כמ"ש חז"ל. והיינו שאין מתגלה זה הפתח שנפתח בכל החדשים וצריכין לעורר ההתחדשות ע"י תקיעת שופר. והאמת כי כל זה הוא לברר כחן של בנ"י כי גם בהסתלקות כח המיוחד להם כמ"ש החודש הזה לכם. [ועיין בזוה"ק תצוה]. מ"מ גם כשהם בהשתתפות כל האומות יש להם כח לעורר התחדשות ומזה בא אח"כ הארת חג הסוכות וזהו בכסה ליום חגינו. כי חק לישראל הוא י"ל באופן הנ"ל כי היא נתינת טעם ע"י שיש כח לישראל להאיר גם במקום הנסתר שנק' חק שאין נגלה הטעם אעפ"כ ידם רב להם. ואמרו חז"ל בשעה שבנ"י תוקעין בשופר הקב"ה עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים. והיינו שרצה הקב"ה שע"י בנ"י יתעורר הרחמים בעולם. ולכך מתכסה החודש כנ"ל שיצטרכו בנ"י לבוא למדת הרחמים כדי לזכות בזה לכל העולם כי במדה"ד אין העולם מתקיים. ואפשר דלכך בשבת אין תוקעין דביום השבת יפתח. וזה הפתח אינו נכסה ולכך א"צ לתקוע בשבת. והשבת מיוחד ג"כ לבנ"י ועיקר הכוונה שיהי' התעוררות הרחמים בכחן של בנ"י. וכ"כ חדות ה' היא מעוזכם. מה שבנ"י מתחזקין והעוז שלהם הוא בכח התורה שנק' עוז. וזה הוא חדות ה' כי הקב"ה שמח בשמחתן של בנ"י:
3
ד׳זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה. פי' כי הקב"ה ברא עולמו כדי להטיב ולגמול חסד להצריכים לו וכביכול נשתלמו מדותיו ית' בפועל ע"י הבריאה כי העשיר צריך להדל להטיב עמו. ובכח זה יש לעורר הרחמים ע"י שרחמיו וחסדיו מעולם המה. והמה נתבררו ונתקיימו באמצעות העולם ובזכות זה יש להקב"ה לרחם על בני העולם:
4