שפת אמת, דברים, ראש השנה כ״חSefat Emet, Deuteronomy, Rosh HaShanah 28
א׳תר"ס
1
ב׳בעזה"י מר"ה
2
ג׳תקעו בחודש שופר בכסה כו' עדות ביהוסף שמו. דכל החדשים נקראו ראשים כמ"ש ובראשי חדשיכם. ובכולם יש זכרון כמו שמתפללין יעלה ויבוא כו' זכרונינו. וכ"כ בגמ' דזכרון אחד עולה לכאן ולכאן. ולכן אין צריכין להזכיר בר"ה של ר"ח. א"כ הזכרון של ר"ה למעלה מזכרון דראשי חדשים. והי"ב חדשים הם בחי' י"ב השבטים שהם אבני זכרון כמ"ש בתורה ונשא כו' שמותם לפני ה' לזכרון. ובר"ה צריכין לעורר זכרון של יוסף שהוא למעלה מזכרון השבטים שמדריגת יוסף למעלה ממדריגת השבטים כמ"ש ברכות אביך גברו כו' תהיינה לראש יוסף. ולכן מצינו דזכרון ר"ח של תשרי בכסה וצריכין לעורר הזכרון מעולם שלמעלה והוא זכרון דיוסף. דהנה כ' שער החצר הפנימית כו' וביום השבת יפתח וביום החודש. וכיון דנכסה פתיחה דר"ח צריכין לעורר שער הנפתח בשבת בכח השופר. והוא בחי' יוסף דצדיק נק' שבת. והיא מעין עוה"ב כמ"ש כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב דכ' ועמך כולם צדיקים. הרי שכח הצדיק מעין עוה"ב ולכן היא בכסה שהוא מעולם הנסתר. לכן מילה בשמיני. ולכן בשבת א"צ לתקיעות שופר. כי כל כח השופר לעורר שער השבת כנ"ל. כ' תסובינה אלומותיכם ותשתחוינה לאלומתי שכל ראשי חדשים צריכין לינק מראש השנה שהוא הראש לראשי חדשים:
3
ד׳ואיתא גדולה מילה שנכרתו עליה י"ג בריתות. דהשלמת ברית מילה הוא בי"ב שבטים כמ"ש וצאצאיו חתם באות ברית קודש. וכ' וזכרתי להם ברית ראשונים. פי' חז"ל ברית השבטים. דכל שבט יש לו ברית. ויוסף הוא הכולל ומאחד כל הי"ג בריתות ואברהם אע"ה הי' הראשון שזכה אל הברית. אבל התפשטות הברית היא בזרע יעקב ז"ש ואעשך לגוי גדול אלקי אברהם. ואברכך אלקי יצחק ואגדלה שמך אלקי יעקב. והי' ברכה הוא יוסף כלי מחזיק ברכה בצירוף השבטים. וזה שרמזו חז"ל בך חותמין. כי יוסף הוא החותם והי"ב שבטים י"ב גבולין שיהי' גן נעול. כדאיתא מאברהם ויצחק יצא פסולת ויעקב הי' מטתו שלימה. וכן סדר הברכה קידש ידיד יצחק מבטן יתכן לרמוז על אברהם. וחק בשארו יעקב. וצאצאיו חתם הוא הגמר בשבטים. וע"ז רמזו חז"ל אל בית יעקב אשר פדה את אברהם. כי הגם שזכה אברהם אע"ה אל הברית. מ"מ גמר הברית בכל תיקונו והתפשטותו בי"ג בריתות הוא בבית יעקב. ולכן פדה את אברהם. וז"ש בך חותמין שכן אומרים להכניסו בבריתו של אברהם ומייחסין הברית דיוסף לאברהם שהוא גמר התפשטות החסד בכלי מחזיק ברכה והבן:
4
ה׳איתא תקיעת שופר חכמה ואינה מלאכה. עיקר החכמה הוא הביטול אל השורש. כח מה. ולכן קול שופר אינו בחיתוך דיבור רק הזכרת הקול. ועל זה כתיב פיה פתחה בחכמה. כענין שאמרו אדם ובהמה ערומין בדעת כאדם ומשימין עצמם כבהמה. כי מותר האדם מן הבהמה אין. כי חטא הראשון הי' בעץ הדעת. ולכן החכם ירא מתערובות טוב ורע בדעת. ומבטל הדעת שלו. ומשים עצמו כבהמה. וצועק רק בקול. כמ"ש ויצעקו אל ה' תפסו אומנות אבותם. וזה רמז המד' בפ' בשלח ישראל מתגאה בירושתו הקול קול יעקב. פי' שיודע ומבין שאינו מצד זכות שלו רק הקול שירשנו מאבותינו. הכח שניתן לנו בהר סיני. קול תורה. זה תורת חסד על לשונה שמבינים שהיא חסד ומתנה מן השמים:
5