שפת אמת, דברים, ראש השנה ל׳Sefat Emet, Deuteronomy, Rosh HaShanah 30
א׳תרס"ב
1
ב׳בעזה"י מימי ר"ה
2
ג׳החיים שמבקשין בר"ה דכתיב אתה עשית את השמים כו' ואתה מחי' את כולם. העולם נברא בטבעיות. אבל עיקר הנהגת הטבע מאתו ית"ש נעלם. ואין הכל זוכין לזה רק הצדיקים שנק' חיים. ובנ"י הוציאו זה מהכח אל הפועל בקבלת התורה אנכי ה' אלקיך, וזהו בחי' התחדשות שנאמר החודש הזה לכם. דאין כל חדש תחת השמש שהטבע מסתיר התחדשות שהקב"ה מחדש תמיד מעשה בראשית. ולכן ניסן נקרא שנה שיש עמה חדשים. ותשרי בחי' זו הוא בכסה. ולכן צריכין לעורר זה ההתחדשות ע"י השופר. ואיתא שהיא חכמה ואינה מלאכה. חכמה כח מה. פי' שהחכם מעיין על מהות הדברים. כענין שנאמר באברהם אע"ה שאמר תאמר שעוה"ז בלי מנהיג ולכן זכה שנגלה אליו הקב"ה ואמר אני בעל הבירה שמלכות שמים אינו מתגלה רק למי שמוסר נפשו לדעת את המלך. וז"ש אמרו לפני מלכיות שתמליכוני עליכם. פי' שעל ידכם יהי' נגלה מלכותי בעולם. כל העולם ומלואו אינו כדאי שיתגלה מלכותו ית"ש עליהם. רק באמצעיות בנ"י בכח האבות ובכח התורה שמלמדת לנו החכמה לעמוד על מהות ופנימיות הבריאה. ולכן נסמך תורה צוה לנו משה כו' ויהי בישורון מלך. וכן כתי' ותרועת מלך בו. פי' עיקר רצון המלוכה על בנ"י. וגם הפי' תרועת מלך בו שבנ"י כל תשוקתם ורצונם לקבל עליהם עול מלכותו ושיתגלה כבוד מלכותו עלינו וממילא יקבלו כולם עול מלכותו. וכ"כ ה' אלקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה. ממשלה הוא בע"כ. ובנ"י ברצון קבלו מלכותך זהו תרועת מלך בו. ואיתא בספרי בפסוק ה' אלקיך דורש אותה תמיד. וכי ארץ ישראל בלבד הוא דורש והכתיב להמטיר על ארץ כו' אלא כביכול אינו דורש אלא אותה ובשכר זה דורש כל הארצות. פי' שאין כל הארצות זוכין לדרישה זו רק באמצעיות ארץ ישראל שבחר לו הקב"ה לחלקו. וכמו כן גילה הקב"ה מלכותו על בנ"י ביחוד אנכי ה' אלקיך. ובשכר זה יתגלה מלכותו על כל. וכמו כן בזמן עצמו ר"ה הוא יום הזכרון כל באי עולם עוברין לפניו. הגם דאיתא אדם נידון בכל יום ובכל שעה. אך עיקר הזכרון בחר לו הקב"ה יום זה ובשכר דרישת יום זה יש דרישה בכל יום ושעה כמ"ש ימים יוצרו ולו אחד בהם. שבחר לו הקב"ה חלק בעולם שנה ונפש להיות מיוחד אליו. וזה עיקר החיים כמ"ש ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם. כל איש לפי הדביקות שיש לו בהקב"ה זוכה לחיים. דכ' ויפח באפיו נשמת חיים. פי' שיהיה האדם כלי לנשום ולשאוב החיים מתי החיים. וזהו עיקר החיים שאנו מבקשין כאשר זכינו לזה בקבלת התורה אשר ידבר אלקים את האדם וחי. וזהו רמז תקיעת שופר שמשתוקקין לאותו הקול ששמענו בהר סיני כמ"ש ישקני מנשיקות פיהו. ובאמת כחן של ישראל בפה. כמ"ש ויפתוהו בפיהם. בוודאי לפתות את הבורא הוא דבר גדול. שיש להם דביקות בעצם בקול קול יעקב. וכמו כן דרשו חז"ל אשרי העם יודעי תרועה שיודעים לפתות את בוראם בתרועה שע"י השופר נתעורר כח הפה. ובפה יש קנה וושט והם רמוזים לעץ החיים ועץ הדעת. וקודם החטא הי' לנו דעת טוב בלי תערובות. ואחר החטא צריכין לקול שופר שהוא מן הקנה בלבד דאין קטיגור נעשה סניגור. אכן איתא דעת גנוז בפומא שהגם שאינו יכול להתגלות ע"י התערובות פסולת מ"מ גנוז הוא. ולכן בשבת שנק' מתנה טובה בבית גנזי ואין בשבת תערובת פסולת אין צריכין לשופר. שהוא דעת טוב בלא רע. כמ"ש לדעת כי אני ה' מקדישכם. וכתיב חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב. בחי' ישראל כח הנשמה עלמא דחירות ושם אין מגע נכרי ופסולת והיא חקיקה רשומה שא"א להמחק. רק בבחי' הגוף משפט לאלקי יעקב להמשיך חיות ואלקות גם בבחי' הגוף. ובזה נלחם יעקב עם עשו ולבן. ובזה צריכין שופר כמ"ש וכי תבואו מלחמה כו' על הצר הצורר כו' והרעותם בחצוצרות. וכמ"ש זה בזוה"ק על תרועת ר"ה. אבל בשבת מתגלה בחי' ישראל. נחלה בלי מצרים. זה נחלת יעקב פי' מה שזכה יעקב אח"כ לשם ישראל הוא נחלה בלי מצרים. והוא יום מנוחה. ומה שנתגלה ע"י השופר כח הפנימיות כמ"ש באור פניך יהלכון כן מתגלה בשבת בעצם היום:
3
ד׳מ"ש לעיל לפתות את בוראם בתרועה. שמעתי ממו"ז ז"ל שאמר בשם הרב מקאצק ז"ל מ"ש בזוה"ק כמה [פעמים*] להשתדל באורייתא כמ"ש כי יפתה נערה פי' בתרגום ארי ישדל עכ"ד. דהיינו השתוקקות אל התורה בעומק הנפש להיות מדובק בתורה ובאלקות להיות בשר אחד. וזוכין לזה ע"י עסק בתורה לשמה. כי נפשות בנ"י חלק ה' עמו. וע"י התורה מתעורר זו הנקודה פנימות ודביקות בהקב"ה:
4
ה׳והנה ר"ה התחלת עשרת ימי תשובה. כי האלקים עשה האדם ישר. ובכל ר"ה מתחדש זה הדרך הישר. לכן תוקעין בשופר לאחוז בזה הדרך. ולא לחשוב עוד חשבונות רבים כדאיתא בפרקי דר"א כשעלה משה רבינו ע"ה להר במ' אחרונים תקעו בשופר משה עלה להר שלא יטעו עוד אחר ע"ז. כמו כן תוקעין בר"ה לעמוד בזה ההתחדשות שלא לנטות עוד מדרך הישר. ז"ש תקעו בחודש שופר. כשמתחדש דרך החדש. לאחוז בזה ההתחדשות להיות יתד תקוע ונאמן. ומלכיות זכרונות שופרות לאחוז בדרכי האבות. מלכיות בחי' אברהם אבינו שהקנה להקב"ה שמים וארץ והודיע מלכותו בעולם. כמ"ש למען אברהם שקראך אדון. זכרונות בחי' יצחק שאפרו צבור לזכרון תמיד. והנה כל מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה. ולפי שיצחק אע"ה לא שכח את הבורא אפילו רגע אחת בעולם. כמו כן אפרו תמיד לזכרון. וכן צריכין לקבל על עצמו בר"ה לזכור את השי"ת תמיד. כי כל איש לפי מה שזוכר את הבורא כן נזכר לטובה למעלה. ושופרות בחי' יעקב צורתו חקוקה תחת כסא הכבוד. שהוא שופרי' דאדה"ר יציר כפיו של הקב"ה. ולזה זוכין ע"י התורה. וע"ז רמז השופר לעורר כח התורה וקול יעקב:
5
ו׳מ"ש לעיל שתמליכוני עליכם שעיקר המלכות על בני ישראל. מצינו בדוד המע"ה כאשר מרדו בו בימי אבשלום אח"כ השלימו עמו שלח לזקני יהודה למה תהיו אחרונים להשיב את המלך אח"כ אמרו שאר השבטים עשר ידות לי במלך כו' ויקש דבר איש יהודה לפי שהראו להם כתב מהמלך ע"ש סוף שמואל. ככל הדבר הזה יהי' לעתיד כשיבואו כל האומות והשרים ויקבלו עול מלכותו ויודו לשמו. ואעפ"י שהם ע' אומות יהי' יד בנ"י בראשונה. כי הם קבלו מלכותו בראשונה. כדאיתא הם המליכוני על הים ופסוק ראשון של מלכות הוציאו בנ"י מכח אל הפועל ה' ימלוך לעולם ועד. נמשכו אחר דרך אברהם אבינו. לכן אברהם קנין אחד וישראל קנין אחד. והכתוב מעיד עליהם ותרועת מלך בו. ולכן בכל ר"ה אומר הקב"ה אמרו לפני מלכיות שתמליכוני עליכם דייקא. ולא תהיו אחרונים להשיב את המלך:
6