שפת אמת, דברים, ראש השנה ל״בSefat Emet, Deuteronomy, Rosh HaShanah 32
א׳תרס"ד
1
ב׳ב"ה מימי ר"ה
2
ג׳בנ"י צריכין לשמוח בר"ה שמתחדש העולם. ולכן יש קצת חירות כי הטבע משכח הפנימיות. והוא מטובת הבורא ית"ש שמתחדש החיות בכל ר"ה שלא להיות נטבע בחומר הגשמיות. וכן בכל יום הקב"ה מחדש בטובו מעשה בראשית. וע"ז מברכין ברכת יוצר והמעריב. כי שינוי מעשה בראשית גולל אור מפני חושך וחושך מפני אור הכל עדות על הבורא שהוא מנהיג העולם. ובנ"י משבחים על זה כי הוא מסייע לעבודת הבורא. ובר"ה מתחדש ביותר כל ההנהגה של ימי השנה החדשה ונק' ר"ה שבו מאיר המוחין ושורש כל הימים. ובאמת זה מיוחד לבנ"י שנקראו ישראל לי ראש שכל התחדשות של ר"ה בשבילם הוא. ונק' ראשית כמ"ש עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה. וכמו כן בנ"י נקראו ראשית והיא המשכת החיים. כי עלמא דין עלמא דמותא וצריכין להמשיך חיים מן השורש כמו שחיות כל הגוף נמשך מן הנשמה שבראש. ואיתא במד' אמור דיש ב' בחי' להמשיך החיים. דרך חיים תוכחות מוסר ע"י יסורים ועץ חיים הוא ע"י התורה ולכן המשפט בר"ה להמשכת החיות. והתורה נותנת עצה לבנ"י להמשיך החיים ע"י התורה. ולא ע"י יסורים. והוא ע"י השופר שרומז לקבלת התורה:
3
ד׳שופר הוא מעלמא דחירות כמו שופר של יובל. תעבירו שופר. ולמדין בגז"ש שופר של ר"ה מן שופר של יובל. והוא המשכות החירות. ולכן הם שלש תר"ת להזכיר זכות שלשה אבות. שהם היו דביקים בעלמא דחירות. כדאיתא בגמ' שלשה הטעימן הקב"ה מעין עולם הבא. שלשה לא שלט בהם יצה"ר בכל מכל כל ע"ש. ובני ישראל בר"ה בוחרין בדרכי אבותיהם ומבקשין לחירות לצאת משיעבוד היצה"ר ועולם הטבע. וכן איתא שע"י התקיעות מבטלין יצרא דע"ז וג"ע וש"ד ולה"ר. וזה ג"כ רמז השופר שדומה לקנה כדאיתא בזוה"ק שהוא רמז למ"ש דוד לבי חלל בקרבי. שהקול נכנס בזה ויוצא בזה בלי השתנות. דדיבור בא גם מושט. ושם יש השתנות. ולכן יש ד' לשונות של גאולה לד' מוצאות הפה שצריכין גאולה אבל מוצא הקנה הוא מעלמא דחירות. כמ"ש קנה דומה לעוה"ב שאין בו אכילה ושתי':
4
ה׳כתיב ועתה פי ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים. כי שורש של האדם הי' בגן עדן כמ"ש וישם שם את האדם. אך ע"י החטא נגרש משם. ובכח התשובה יכולין לאחוז בעץ החיים. ועתה הוא בחי' תשובה. ישלח ידו הוא הכח ומקומו. והוא עשרת ימי התשובה. ידו. יוד. ובאברהם אע"ה כתיב וישלח אברהם את ידו שמסר נפשו בזה הנסיון ונתעלה למעלה מן הטבע ונתאחז בעץ החיים. וכ' והאלקים נסה את אברהם. דרשו חז"ל הרים אותו. והוא שנתעלה לצאת מן הטבע כענין שכ' ביוסף וינס ויצא החוצה. זה הרמז נסה את אברהם. ואעפ"י שמקודם ג"כ כ' ויוצא אותו החוצה למעלה מכיפת הרקיע. אבל עכשיו נתעלה אברהם אע"ה בכח עצמותו. וזהו פי' הנסיון כמ"ש במד' נתת ליריאיך נס להתנוסס. פי' בעצמו. ולכן כתיב אח"כ אברהם אברהם שנעשה שלם ונתדבק בשורש אברהם שלמעלה. שאמרו האבות הן הן המרכבה. ולכן כ' ג"כ בי נשבעתי נאום ה'. כי ברך אברכך והרבה ארבה. לשונות כפולים. שהבטיח לו שיהיו זרעו מבורכים מעולם העליון. כמו שנתעלה אברהם כך יתמשכו בניו אחריו. שיהי' להם התדבקות בעוה"ב. כמ"ש בזוה"ק בי נשבעתי נאום ה' מבחי' עתיקא. והוא שורש הי"ג מדות. ה' ה'. כמו אברהם אברהם. מדה במדה וכבר כתבתי במ"א כי ע"י היראה שנק' חכמה כמ"ש הן יראת ה' היא חכמה יכולין לכנוס לאלה השערים שע"ז כתיב החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים אשר היו בעיר. בחי' עשרת ימי תשובה שנק' ימי קדם. וכ"כ באברהם עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה. וזהו בחי' ר"ה. ראש לעשרת ימי תשובה. ויש ללמוד ק"ו מאדה"ר ע"י חטא אחד הביא המות לכל באי עולם. מדה טובה המרובה אברהם אע"ה וכל האבות שמסרו נפשם על קדושת המקום. מביאים חיים לכל הבוחר בדרכיהם:
5
ו׳עיקר השופר לעורר רחמים בזכות התורה דאיתא עלה במחשבה לברוא במדה"ד וראה שאין העולם מתקיים ושיתף עמה מדה"ר. זה התורה דאיתא מי שאין בו דעת אסור לרחם עליו. והקב"ה בחסדו נתן לנו התורה שנזכה לדעת ועי"ז מרחם עלינו. לכן נק' התורה רחמנא בגמ' שכל הרחמים בא בכח התורה. וע"ז נאמר אתה הראת לדעת שחונן לנו הקב"ה דעת התורה. וזהו יודעי תרועה בדעת. וכן כתיב מדי דברי בו כו' רחם ארחמנו. ולכן על ידי השופר עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים:
6