שפת אמת, דברים, שבת תשובה ט״זSefat Emet, Deuteronomy, Shabbat Shuva 16
א׳תרנ"ד
1
ב׳לימי תשובה
2
ג׳כתיב דרשו ה' בהמצאו ואמרו חז"ל אלו עשי"ת שהוא נמצא וקרוב לכל קוראיו. דאיתא במד' פ' אמור אמרות ה' אמרות טהורות דלא כאמרות בו"ד היום כאן ולמחר בקבר. אבל אמרות ה' טהורות לפי שהוא אלקים חיים ומלך עולם ע"ש כל המאמר דתחתונים צריכים ב' מאמרות. והענין הוא דבבריאות העולם כתיב אלקים שהי' ע"י צמצום בטבע. ואיתא במשנה במאמר אחד הי' יכול להבראות כו' והוא בראשית דהוא מאמר אחד. אבל נתלבש בעשרה מאמרות להיות שכר ועונש. אבל מ"מ דבריו חיים וקיימים. ולכן ע"י תשובה יכולין לחזור ולתקן לפי שהוא אלקים חיים. פי' חיים המקור כמו מים חיים. ולכן שם הוי' לא נאמר במעשה בראשית דכתיב אני ה' לא שניתי. ורק לבנ"י יש דביקות בשם הוי' בכח התורה שהוא עץ חיים. ולכן בקבלת התורה כ' אנכי ה' אלקיך יחוד שם הוי' באלקים. והוא בחי' אלקים חיים ומאמר אחד. וע"ז אמרו חז"ל לא יחדתי אלקותי רק עליך. ועל זה כתיב ה' האמירך. וע"ז כ' שש אנכי על אמרתך אמירה יחידית. על אמרתך שיש לבנ"י דביקות למעלה מעשרה מאמרות. שהדיברות למעלה מעשרה מאמרות. ובעשי"ת מתגלה בחי' אלקים חיים ושם הוי' לכן דרשו ה' בהמצאו. וכן בשבת מתגלה שם הוי'. וכ"כ בזו"ח כי אחר פרשת ויכולו כתיב ביום עשות ה' אלקים כו' ומקודם לא כתיב רק אלקים ע"ש:
3
ד׳שבת תשובה כי השבת מסייע אל התשובה דכתיב דרשו ה' בהמצאו כו' כי לא מחשבותי מחשבותיכם. פי' ע"ז צריכין לשוב כי רצונו ית' הי' שיהי' כל הדרכים ומחשבות של בנ"י דבוקין בשורשם וכמ"ש בכל דרכיך דעהו. דעת הוא התקשרות ודביקות. ומסיים הפסוק כאשר גבהו שמים כו' כן גבהו דרכי מדרכיכם. ולכאורה הוא כמו תלי תניא בדלא תניא שהרי דבריו ית"ש נעלה עד אין סוף יותר מגבהות השמים על הארץ. אבל הרי זה בא ללמד כי אם מעלין בנ"י מעשיהם ודרכיהם לשמים ממילא כתיב שובו אלי ואשובה אליכם. ואיתא בפסיקתא המשל מבן מלך שבוש לשוב לאביו ואמר אביו הרי גם אני שב ע"ש. דאיתא תשובה מגעת עד כסה"כ. והנה נשמתן של ישראל חקוקה תחת כסה"כ וכפי שלימות הכסא שבנ"י מבררין הצורה תחת כסה"כ אז כביכול הקב"ה יושב על הכסא כמ"ש יושב תהלות ישראל. נמצא כסה"כ המחבר וממוצע בין ישראל לאביהם שבשמים. וכמו שבנ"י מבטלין הטבע ומתעלין לדבוק בשורש נשמתן כך כביכול הקב"ה מצמצם שכינתו להתקרב אליהם. ולזה הי' עיקר הבריאה. ובשבת כ' נתעלה וישב על כסא כבודו והוא מתנה טובה. ומה שצריכין בנ"י בימי המעשה לתקן מעשיהם להכין הצורה שיהי' הקב"ה יושב תהלות ישראל זה נעשה בשבת מעצמו. נמצא הקב"ה מתחיל לשוב אלינו בשבת מכש"כ שיש לנו לשוב אחר זה כמו שמבקשין השיבנו ה' אליך ונשובה. ובאמת בכל עשרת ימי תשובה כך הוא שהקב"ה נקרא מלך המשפט ויושב על הכסא לכן הוא זמן תשובה. ובשבת ביותר כמ"ש. ויש להתחזק מאוד בשבת תשובה שהוא שבת ראשון של השנה וכמ"ש ז"ל אילו שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהם אומה ולשון כן הוא בכל שנה שנעשה סדר חדש וכפי שמירת שבת ראשונה זוכין לכל השנה. ואיתא השומר שבת כו' מוחלין לו כו'. דעיקר פגם העונות כמ"ש עונותיכם כו' מבדילים ביניכם כו'. ובשבת כתיב אות הוא ביני וביניכם והיא מבטל מסך המבדיל. לכן יכולין לשוב לפניו בתשובה בנקל יותר. ואומרים בקידוש באהבה וברצון הנחילנו. ויתכן לפרש שהם מדת צדיקים ומדת בע"ת. כי אהבה היא מצד מעשים טובים ודביקות הצדיק כפי מעשיו. אבל רצון הוא גזירה מכח איזה טעם שרוצה כך והקב"ה וב"ש רוצה בתשובה. ויש לרמוז מ"ש חז"ל אלו שמרו שתי שבתות מיד נגאלין שהוא שבת הגדול בחי' צדיקים. ושבת תשובה בחי' בעלי תשובות. באהבה וברצון כמ"ש:
4