שפת אמת, דברים, שבת תשובה כ׳Sefat Emet, Deuteronomy, Shabbat Shuva 20
א׳תרס"א
1
ב׳שבת סהדותא אקרי שבנ"י מעידין בו על הבורא ית"ש ועדים צריכין לשוב בתשובה שיהיו כשרים לעדות כמו שמזהירין עדי הגט לתשובה. ובאמת זה עיקר תכלית איש ישראל שיהי' עד על הבורא ית"ש. וכפי תיקון מעשיו כך הוא מברר זה העדות כמ"ש כמה פעמים כי זה העדות אינו דוקא בפה אבל אתם עדי בעצמיכם. ולכן אמרו שומר שבת מחללו מחול לו. כי מאחר שזכה לשמור השבת כהלכתו ונכנס בזה העדות בודאי נתקבל בתשובה. וז"ש שובה ישראל עד ה' אלקיך אל תקרי עד אלא עד לשוב אל זה העדות. וזה העדות הוא הדעת כמ"ש אתה הראת לדעת. והוא הדביקות באלקות שזה תכלית כל המצות להתדבק על ידם באלקות. וכמו כן להיפוך על ידי עונות נכרתין מזה הדביקות. ועיקר צריכין לשוב אל מה שנשכח אלקותו ית"ש מאתנו כמ"ש השמר פן תשכח את ה' אלקיך. ושבת יומא דזכירה שכל איש ישראל עכ"פ בשבת זוכר בו ית"ש וצריכין על כל פנים לשמור בשבת שלא לשכוח את ה'. ובזה נוכל גם בימי המעשה לזכור בו ית"ש. וזה עיקר התשובה כמ"ש אחת שאלתי מאת ה' כו' שבתי בבית ה' כל ימי חיי כו':
2