שפת אמת, דברים, שבת תשובה ה׳Sefat Emet, Deuteronomy, Shabbat Shuva 5
א׳תרל"ח
1
ב׳ש"ת פ' האזינו
2
ג׳כבר פירשנו בפסוק ימצאהו בארץ מדבר. אם ארץ למה מדבר ומדבר למה ארץ. אמנם וודאי זאת עיקר הישוב מה שאדם מבין כי הגוף וזה העולם היא החומר וצריך הוא למצוא הצורה שהוא תיקון הפנימיות. לא כן הרשעים שמדמין בנפשם כי הם בשלימות הגמור. והם מאבדים העולם. אבל מי שהוא מבקש הצורה אז זוכה אח"כ להתיקון. ובימי המעשה הוא הארץ מדבר. אח"כ יסובבנהו הוא בשבת קודש בזכור ושמור. שמור פורס סוכת שלום זה יסובבנהו. ויבוננהו בזכור שהוא הדעת שיש לכל איש ישראל בש"ק אח"כ יצרנהו הוא בחי' הצורה פנימיות העולם כנ"ל. ולכן נק' זאת הפרשה שירה. כי נאמר בו כל סדר תקון הבריאה. להודיע כי בנ"י צריכין לקרב ולתקן כל הברואים. כמ"ש חלק ה' עמו שהם חלקו של הקדוש ברוך הוא מכל הברואים שהם הצורה של כל העולם וזהו יצרנהו כאישון עינו ודו"ק:
3
ד׳שובה ישראל עד ה' אלקיך. פי' כי לעולם יש תשובה אף מי שהוא צדיק עד ה' אלקיך פי' עד להיות מרכבה אליו ית' ממש. וכפי תיקון החטא בתשובה צריכין אח"כ לשוב בתשובה מחדש. וכן לעולם. וכתיב השיבנו ה' אליך ונשובה. אם כבר יתקרב האדם וישוב לה'. מהו ונשובה. אכן הוא הדבר אשר דברנו. כי באמת עיקר התשובה אחר תיקון החטא והתקרבותו לה' אז צריך לשוב. והם ב' התשובות מיראה ומאהבה. כי מקודם צריכין לשוב מיראת החטא לבקש רחמים להתקרב אל הבורא ית'. ואח"כ כשזוכין להתקרב צריכין לשוב ע"י בושה מגודל חסד ה' שמקרב החוטא. וע"ז נאמר ונשובה כו'. וב' התשובות הם בימי המעשה ובש"ק. וכבר כתבנו מזה במ"א:
4
ה׳במדרש פסיקתא עד ה' אלקיך השי"ת עד בדבר כו'. שהוא מפרש עד לשון עדות ע"ש. וביאור הענין שוודאי יש הרהורי תשובה בכל איש ישראל והשי"ת בוחן לבות וכליות ואיתא עד שלא נוצרה המחשבה בלב השי"ת מכיר בה כו'. וזהו נאמר ג"כ על מחשבה טובה שאעפ"י שאין אדם יכול להטות עצמו לגמרי לתשובה. אעפ"כ מועיל היגיעה להטות הלב במה שאין ניכר לאדם עצמו. והשי"ת עד על תשובה זו. וזהו ג"כ לשון הרמב"ם שיעיד עליו יודע תעלומות. פי' יודע תעלומות אף מה שנעלם מעיני האדם עצמו כמ"ש: גם יש לפרש מאמרם ז"ל עד ה' אלקיך כי וודאי כפי מה שאדם שב בתשובה כראוי זוכה אח"כ לקבל מלכות שמים כראוי. וזהו עד ה' אלקיך שצריך האדם לשוב עד שיוכל לקבל אלקותו ית' כראוי ואז קבלת אלקותו ית' הוא עדות על התשובה כנ"ל:
5
ו׳איתא האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו כו'. הטעם כיון שקלקל ע"י התשובה לכן אין מספיקין בידו. ויש ללמוד מזה ג"כ למי ששב בתשובה על ידי יראת חטא שירא פן יכשילהו היצה"ר שנית. נמצא ע"י החטא שב בתשובה. אין מספיקין בידו לחטוא ומצילין אותו מן החטא כנ"ל:
6