שפת אמת, דברים, שופטים י״גSefat Emet, Deuteronomy, Shoftim 13
א׳תרמ"ג
1
ב׳בפסוק והי' כקרבכם כו' ונגש הכהן כו'. ודרשו חז"ל ד' לשונות נגד פעולות האומות בכלי זיינם כו'. והענין כי בעת בואם למלחמה לש"ש ניתן להם התחזקות משמים ונתעורר מדת החסד כמ"ש ונגש הכהן. ואלה הכחות לחזק לבם כמו שהיו האומות מכינים עצמם בכמה עצות בעיני בשר שלהם. כך הכין להם השי"ת כענין שנאמר רבות מחשבות כו' ועצת ה' היא תקום ויתכן ג"כ שהתעורר בחי' יצ"מ שהי' בד' לשונות של גאולה. וזה הכהן הוא שלוחו דרחמנא ואמר ואל תערצו כו' ונעשה בדבורו רושם. ולכן אח"ז דברו השוטרים מי האיש הירא כו' שלא נתחזק לבו אחר דברי הכהן ילך וישוב לביתו כו' ובוודאי אלו היוצאים למלחמה היו אנשים גדולים מאוד כאשר חכמים הגידו השח בין תפילין חוזר מעורכי מלחמה. כל שהי' לו קצת עקמימות. ויש לדייק הלשון ילך דשוב דהל"ל רק ישוב לביתו. אך לרמוז כי זה שצריך להיות הולך ושוב הולך ושוב זה א"י לירד למלחמה. אם כי הוא הדרך להיות רצוא ושוב. אבל אנשי המלחמה הם למעלה ממדרגה זו שיכולין לילך עד גמר המלחמה כענין שרמזו חז"ל עד רדתה אפי' בשבת דהיינו המקום שצריכין לשוב ולהתבטל מהעשי' אבל המלחמה דוחה כל סדר המדרגות כנ"ל. ופרשה זו היא הבטחה גם לכל פרט ישראל כשמכין עצמו להלחם עם הסט"א מסייעין לו מהשמים. אכן אז הי' בהתגלות ע"י שגם מעשיהם הטובים היו בהתגלות שכל התעסקות שלהם הי' בעבודת ה' בלבד לכן הי' גם העזר מה' בהתגלות. ועתה הוא בסתר. ויתכן לרמוז בתיבת כקרבכם כו' ונגש הכהן כו' כפי ערך הקריבה למלחמה לש"ש כך התעוררות החסד:
2
ג׳בפסוק תמים תהי' כו' כי הגוים האלה כו' ואתה לא כן כו'. הענין דאיתא מקומות שהכניס הקב"ה אותנו לשם היו גרועים ביותר. ע"ש בפ' אחרי בת"כ. וכל הע"ז וכשפים היו שביח בשם כי המקום הוא מסייע לפעולות החכמה שיש בעבט. ומזה עצמו הכניסנו הקב"ה לשם שהגם שנדע כל זה נבטל כל החכמות והפעולות כדי להתדבק בהשי"ת כמ"ש רש"י תצפה לו ולא תחקור אחר העתידות ואז תהי' עמו ולחלקו. וזה הדביקות צריך להיות יקר אצל האדם יותר מכל החכמות. לכן אחז"ל ל"ת לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות שזה הי' המכוון שבנ"י אחר שידעו כ"ז מבטלים הע"ז והכשפים. וזה העדות שמע דין בנ"י על ה' אחד כמ"ש עם זו יצרתי לי כו' אתם עדי. ז"ש ואתה לא כן נתן פי' לברר שכל זה מעשה תעתועים ולעזוב הכל רק להיות תמים לה'. ובמד' תנחומא כמו שהרים הקב"ה לאברהם למעלה מהמזל ע"ש צא מאיצטגנינות שלך כו'. פי' דאיתא בזוה"ק פ' לך לך שאחר שאאע"ה עסק בחכמת הטבע והשתוקק להשיג אמיתת הבורא אמר לו לך לך כו'. שכן הסדר לחפש בדעת כפי היכולת ואח"כ לבטל כל הדעת כדי להשיג אמיתות דבר ה' ואז זוכין לנבואה כמ"ש אח"ז נביא מקרבך כו' עי"ז שתהי' תמים כנ"ל:
3