שפת אמת, דברים, ואתחנן י״אSefat Emet, Deuteronomy, Vaetchanan 11
א׳תרמ"ג
1
ב׳ברש"י אע"פ שיש לצדיקים כו'. הענין הוא כי א"י בהמ"ק ותפלה הכל א' דלית לי' מגרמי' כלום. ובאמת עיקר התפלה חשובה כשהיא באה מתוך הדעת. כמ"ש אדם ובהמה תושיע ערומין בדעת כאדם ומשימין עצמן כבהמה. שכשזוכין לדעת האמת רואין שפלת האדם. וכן ראינו הסדר שנהג הקב"ה אותנו אחר קבלת התורה הכניסנו לא"י. וכן הרמז בכל יום ק"ש קודם תפלה. והם ב' הבחי' תורה ותפלה ועל ב' אלו כתי' מי גוי גדול כו' אלקים קרובים כו' בחי' תפלה. ומי ג"ג א"ל חקים כו' צדיקים כו' בחי' תורה והקדים התפלה איידי דחביבא לי' שהרי בא בלשון תחנונים מטעם הנ"ל. שהגם שהוא הי' שורש התורה. השתוקק לא"י שהיא בחי' התפלה. וזה עצמו ענין התפלה אתה החלות כו' שמסתמא תפלה זו לכל איש ישראל כאשר למדונו רבותינו מכאן דיני תפלה. והענין הוא דיש ב' מיני תפלה א' בעת צרה כמו שהי' במצרים שצעקו בנ"י לה' וכן בכל נפש ישראל שצריך תפלה להוציא ממסגר נפשו ולתקן נפש הבהמיות ואח"כ כשזוכין לגאולה ולבוא לבחי' הדעת אז צריך להיות עיקר התפלה כנ"ל אדם ובהמה. וזה י"ל ענין סמיכות גאולה לתפלה כעין מ"ש במד' בשלח בפ' השמיעני את קולך כו' שכביכול השתוקק הקב"ה לשמוע צעקת בנ"י אחר הגאולה וע"י שלא צעקו הביא עליהם חיל פרעה כדי שיצעקו ע"ש. מכלל שיש תפלה אחר הגאולה שלא מתוך הצרה רק מתוך הגאולה דוקא. וז"ש אתה החלות כו' על ישועה ראשונה שעובר על איש ישראל. עד שבא לכלל דעת וזוכה לראות ולהשיג חסדי ה' וגבורותיו. אעברה נא כו' הוא התפלה אחר הדעת כמ"ש א"י אחר קבלת התורה. אדם ובהמה כנ"ל:
2
ג׳בענין תפלת מרע"ה בוודאי לא היתה למגן ח"ו ורבותינו ז"ל אמרו כי הועילה מחצה שהראהו כל הארץ. ויראה כי ידוע שעיקר כוונת מרע"ה הי' להכניס את בנ"י לא"י שלא יהי' עוד גלות כאשר ראינו כל מעשה מרע"ה נשאר. וגם עתה אין לנו שיור רק התורה הזאת שהוריד לנו מרע"ה מן השמים. ואראה הוא ראית השכל והדעת להשיג פנימיות א"י וזה ניתן לו דכתי' הארץ אשר תראה שיהושיע הנחיל לב"י בפועל מה שהשיג מרע"ה בדעת בחי' הפנימיות. וזה עצמו נשאר באמת לדורות גם בגלות כאשר חכמים הגידו בתפלה יכוון לבו לבית קדשי הקדשים כמ"ש דרך ארצם. וכן בעיקר התפלות שכנגד תמידין תיקנום והיינו תיקון הפנימיות כי בבהמ"ק שהי' התיקון בעשי' בפועל ממש נתקנו גם חיצוניות. ועתה בתפלה נתקן הפנימיות שיכולין לכוון בעין השכל לבית קדשי קדשים כנ"ל וזה פעל מרע"ה בתפלתו ואראה כנ"ל:
3
ד׳בפסוק אתה הראת כו'. פירש"י שפתח להם הרקיעים וכשם שקרע העליונים כך התחתונים כו'. הענין ע"פ מ"ש במ"א דיש העלם מכח עומק רום שא"י להשיג מרוב עומקו. ויש העלם מצד הסתרת הסט"א וזה ענין עוה"ז שכפי התיקון כך זוכין לעוה"ב. וז"ש מן השמים השמיעך היינו אף שהוא למעלה מהשגת הטבע פתח לנו הש"י פתח להשיג ולשמוע קולו. ועל הארץ הראך כו'. הוא הסרת כחות הסט"א והעברת ההסתר מהגשמיות. וזהו קריעת העליונים והתחתונים. והם ב' מתנות שניתן לבנ"י יותר מכל אומה ולשון שיכולין לצאת מהגשמיות לבוש הטבע ולשבור כח היצה"ר. וכמו כן יכולין במעשיהם להמשיך כחות הקדושה משמים. וזה עצמו ענין הכ' לא מרובכם מכל העמים כו' כי אתם המעט. והענין שבוודאי יש בבנ"י הריבוי דכתי' הרבה אתכם הרים אתכם כו'. הוא כח הא' מן השמים השמיעך. ובחי' אתם המעט ממעטין עצמכם הוא הביטול והכנעה שיש בבנ"י כח לבטל הגשמיות מה שאין לשום אומה ובזה בחר ה' בכח המיעוט והביטול יותר מכח התרוממות שיש בבנ"י:
4
ה׳ובמדרש בפ' שמע כו' ואהבת. מי לי בשמים כו' והענין הוא כי שורשן של נשמת ישראל בשמים הוא באחדות ה' כמ"ש ה' אלהינו ה' אחד. אך להתדבק בזה האחדות בעוה"ז הוא ע"י ואהבת בכל לבבך נפשך מאודך. אז והיו הדברים האלה כו' הנאמרים בפ' שמע על לבבך. והוא ע"י הביטול אליו ית'. ולכן חכמים הגידו למסור נפש באחד שא"א לבוא להאחדות בלתי מס"נ. וז"ש ועמך לא חפצתי בארץ לבטל כל הרצונות אליו ית' אז יכולין להתדבק בשורשו שבשמים. והוא העדות של בנ"י שנאמר אתה הראת לדעת כו' כמ"ש לעיל:
5