שפת אמת, דברים, ואתחנן כ׳Sefat Emet, Deuteronomy, Vaetchanan 20
א׳תרנ"ד - תרנ"ה
1
ב׳בפסוק כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים כו'. וקשה אטו מטעם זה נשמור המצות גם פי' רק עם חכם. הגם כי י"ל שאין בנמצא עם חכם רק בנ"י. אכן נראה הפי' כי באמת ע"י המצות ניתקן גם גוף איש ישראל. כי רמ"ח מ"ע ושס"ה מל"ת מתקנין כל ציור האדם. וז"ש רק עם חכם פי' שהם בעצם עם חכם ונבון בלי גשמיות כלל. אכן באמת גם זה הציור הוא רק התפשטות והתלבשות אור המצות באלה מצות גשמיות שלפנינו אבל שורש המצות הם אלקות ממש. וז"ש כי הוא חו"ב לעיני העמים. אבל לכם יש לדעת כי יש עוד גבוה מעל גבוה ולהתדבק בשורש אלקות כמו שהי' בקבלת התורה בהר סיני. וע"ז מסיים הפ' רק השמר לך כו' פן תשכח כו'. וכן אי' בשם הבעש"ט ז"ל על המשנה השוכח ד' אחד ממשנתו ששוכח דבקות האחדות שיש בכל אות שבתורה. וע"ז מביא במשנה הפסוק פן תשכח כו':
2
ג׳בפסוק אנכי עומד כו' כי יראתם מפני האש ולא עליתם כו'. ותמוה שהרי גזה"כ הי' שלא לעלות בהר. וי"ל כי הטעם הי' מפני שלא הי' להם יראת הרוממות רק יראתם מפני האש לכן הי' הצווי שלא יעלו כי בעליות ההר היו כמה מדרגות דכ' אשר ירד עליו ה' באש. וכמו דכ' לא ברעש ה' לא באש ה' רק קול דממה דקה כו'. ומשרע"ה עלה אל האלקים ובנ"י (לא) עלו עד בחי' האש ולא עד קול דממה וז"ש ולא עליתם בהר לאמר. וכ"כ ויתיצבו בתחתית ההר:
3
ד׳ברש"י ואתחנן אף עפ"י שיש לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים אין מבקשים מאת המקום רק מתנת חנם. וקשה שהרי לא הי' המשפט שיכנוס מרע"ה לא"י. אבל הפי' כי הצדיק לא תשבע עינו בעבודת הבורא ית"ש ולעולם רוצה להתקרב אליו ית' יותר ממה שזוכה ע"פ מעשיו ומבקש מתנת חנם. ולפי שכל המצות הם הכנה לדבק בו ית' כדאיתא שרצה מרע"ה לכנוס לא"י לקיים מצות התלויות בארץ. ז"ש במדרש תחנונים ידבר רש על מרע"ה היפוך ממדת בלעם הרשע וסייעתו שכל רצונם להתגאות במעט מדרגה שלו כמ"ש יודע דעת עליון. וסימן דלא ידע כלום שבוחי. אבל במרע"ה שאמר אתה החלות כו' וביקש להתדבק בו ית' במתנת חנם זה סימן שיש לו רב כמ"ש רב לך כו':
4
ה׳במדרש בפסוק שמע ישראל. אמר הקב"ה לבנ"י כל מה שבראתי בעולם זוגות. שמים וארץ. עוה"ז ועוה"ב. אדם וחוה. אבל כבודי יחיד ומיוחד בעולם ע"ש. והענין הוא. כי הקב"ה ברא הכל לכבודו ולכן אין השלימות נמצא לשום ברי'. כי הכל צריכין עזר זה מזה. שמים וארץ. אדם וחוה. וכמו כן עוה"ז פרוזדור לעוה"ב. וגם אין עוה"ב רק למי שטרח בעוה"ז. ואין השלימות רק להקב"ה שהשלום שלו. ולכן א"א להתדבק באחדות רק בנ"י שבחר בהם הקב"ה בכח התורה ומצות יכולין להתדבק באחדות כמ"ש אתם עדי. ונקראו בנ"י השולמית. וכמו כן ניתן להם השבת שהיא מעין עוה"ב והיא עדות לבנ"י שיש להם חלק באחדות ונק' גוי אחד והם זוכין בעוה"ז מעין עוה"ב. וכמו כן מקבלין נשמה יתירה התאחדות השורש בשמים על ראשם. וגם בזווג איש ואשה חתם בהם שמו ית'. ובאמת המילה ניתן להם סימן לאחדות כי הערלה מפסיק שלא יהי' זווג אחד בשלימות. ולכן עונתן של ת"ח משבת לשבת להיות בשבת אחדות בכל. וז"ש שמע ישראל כו'. שיש לכם חלק באחדות. וכ' אתה הראת לדעת פרש"י פתח להם עליונים ותחתונים כו' וכמו כן הוא לעולם לבנ"י שאפי' מחיצה של ברזל אין מפסקת ונפתח להם כל הפתחים. וע"ז כתי' אשרי א' שומע לי לשקוד ע"ד כו'. דלתותי ב' דלתות הם דלתות מעליונים ותחתונים. כמ"ש במ"א שצריכין לפתוח למטה שערים בלב ולהסיר הקליפה הסוגרת ומחשיך עיני האדם. וכמו כן למעלה לפתוח שערי בינה. וכ' ביום השבת יפתח ולכן שבת סהדותא איקרי:
5
ו׳בפסוק בכל מאדך א' חז"ל יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו. ולכאורה תמוה לומר כן. וי"ל כי באמת תכלית האדם בעולם שיתקן מעשיו ויחזיר הפקדון לבעליו כמ"ש על זאת יתפלל כו' לעת מצוא וכמ"ש טוב יום המות כשזוכין לעלות כראוי. וכמ"ש בחובת הלבבות כי הצדיקים מתאוין לצאת מן מאסר הגוף כו'. ולכן מי שמוסר נפשו באהבת הבורא ית' ע"י שיודע ומבין כי זה תכלית האמת. מוסר נפשו בלב שלם. אבל להיות מוסר ממונו ונשאר עוד בעולם הנסיון והעניות מעביר ע"ד קונו יוכל להיות קשה הנסיון יותר ממסירת נפש:
6
ז׳בפסוק והיו הדברים האלה פרש"י מספרי מהו האהבה מתוך הדברים האלה. כי בקבלת התורה קיבלו בנ"י זאת האהבה כדכ' נפשי יצאה בדברו. והטעם כי ראו בעין מאמר אנכי ה' אלקיך וכפי התבררות בלב ועין האדם כי כל חיותו מאת הש"י בכל רגע לא יכבה האהבה כמשפט כל עלול להיות נמשך אחר עילה שלו. וז"ש היום הזה ראינו כו' ידבר אלקים כו' האדם וחי. הרמז כי ראו במתן תורה כי כל חיות האדם מהנהגת דבר ה' כי מאמר ויפח באפיו כו' ויהי האדם לנפש חי' הוא קיים לעד ודיבורו ית' מחי' האדם. אך הטבע מסתיר ומחשיך מלהכיר האמת. ובקבלת התורה האיר עיניהם וראו כי ידבר האלקים [*את] האדם ועי"ז וחי. וכח קבלת התורה הוא נמסר בכתב. וכל המייגע בדברי תורה לעולם יכול להכיר זה החיות. וז"ש בספרי מתוך הדברים האלה אתה מכיר מי שאמר והי' העולם ורואה כי כל חיותו מאתו ית"ש ומתמלא אהבה בלב ונפש. ומכח התורה יכולין לעורר לעולם האהבה שע"ז כ' מים רבים לא יוכלו לכבות כו' כמ"ש כה דברי כאש. ודברי תורה הם ניחומים לעולם לבנ"י כמ"ש במד' נחמו נחמו עמי בתורה דכ' אנכי אנכי מנחמכם. פי' בתורה שבכתב ושע"פ דכתיב פנים בפנים דיבר. וכ' במד' יש שהרב רוצה ללמוד ואין התלמיד רוצה ויש תלמיד רוצה ואין הרב ברם הכא פנים בפנים כו'. פי' שגם זה הי' בכח מתן תורה שנתקרבו לבות בנ"י וקיבלו רשימה מדברי אלקים חיים. כמאמר ה' האמרת וה' האמירך. וע"ז כ' מי גוי גדול כו' אלקים קרובים אליו. שאין קול שום ברי' נשמע בשמים רק קול ישראל. ומי ג"ג אשר לו חקים כו'. שאין שום ברי' יכולה לשמוע ולקבל קול דבר ה' רק בני ישראל וזה נחמתנו בגלות כמו שכתוב לולי תורתך שעשועי כו':
7