שפת אמת, דברים, וילך ו׳Sefat Emet, Deuteronomy, Vayeilech 6
א׳תרמ"א
1
ב׳בפסוק ואנכי הסתר אסתיר כו' ועתה כתבו לכם כו' שימה בפיהם כו' כי לא תשכח מפי זרעו כו'. דכ' וירא אלקים כו' האור כי טוב ויבדל גנזו לצדיקים כו' והיכן גנזו בתורה. וע"ז איתא צדיקים מקיימין העולם שנברא בעשרה מאמרות שבנ"י בכח התורה מעוררין אור הגנוז בעולם. ואחר שחטאנו לפניו ית' באופן שגם בבנ"י לא זכו כולם לאור הגנוז נעשה הסתר על הסתר ונגנז עוד פעם שנית והכל בתורה. לכן איתא כי קודם החטא הי' מאירין דברי תורה בהתגלות ועתה צריכין יגיעה רבה לאור פנימיות התורה. ולכן השי"ת ברא רפואה קודם המכה כמ"ש הסתר א' פני ביום ההוא דייקא. ע"כ גילה להם אז איך הכל נגנז בשירה הזאת. והכין אז כל התיקונים שנוכל למצוא בעת הסתר פנים. כמאמר וענתה השירה כו' כי ל"ת מפי זרעו ושכחה לא שייך בפה והל"ל מלב זרעו. רק הפי' שע"י היגיע בפה נוכל לעורר אותן ההארות כמ"ש שימה בפיהם דייקא. ופרשה זו היא הכנה עד סוף כל הדורות לכן כ' עד תמם:
2