שפת אמת, שמות, בשלח כ״זSefat Emet, Exodus, Beshalach 27
א׳תרנ"ח
1
ב׳הנני ממטיר כו' לחם מן השמים כו' דבר יום ביומו. כי המזון הבא מן הארץ הוא משתנה לכמה מדרגות כאשר ירד הגשם והשלג מה"ש כו'. ומזה נעשה לחם לאוכל. ולכן מתערב בו פסולת. ואיתא בזוה"ק מקץ בפסוק תוחלת ממושכה מחלת לב ע"י שנמשך מדרגא לדרגא ע"ש. זה בחי' הטבע. אבל ועץ חיים תאוה באה. וזהו המן שבא בכח התורה. ונק' לחם מן השמים שהוא בחי' התורה שנק' עץ חיים. לכן קיבלו דבר יום ביומו. ולא נשתנה מדרגא לדרגא. ומעין זה הי' בא"י שנקרא ארץ צבי שממהרת לבשל פירותיה. שהיא בכח התורה. לכן לא נשתנה כ"כ מהשורש. וכ"כ השולח אמרתו ארץ. פי' ארץ ישראל עד מהרה ירוץ. אך המן לא הי' בו שום שינוי. וזה הי' בזכות משה כדאיתא בגמרא. ומשה רבינו שורש התורה ועץ חיים. והנה כ' מלא העומר כו' למשמרת שנשאר ממנו זכר. ובשבת שמתגלה הארת מרע"ה. נתגלה טעם מן. ואיתא לחם שמלאכי השרת אוכלין. דהמלאכים מיוחדים רק לשליחות הבורא יתברך לכן ניזונין מאתו ית'. כי מלכותא דארעא כמלכותא דרקיע. וכמו שהמלך נותן מזונות לאנשי חילו כן בנ"י המיוחדים לתורת ה' כפי מה שעוסקין בו כך נמשך המזון שלהם. ולפי שבמדבר היו פנוין לגמרי לעבודתו ית"ש בלי עסק אחר ונדמו למלאכים. אכלו המן. ומעין זה בש"ק ששובתין בנ"י מכל מלאכה ועוסקין בתורה זוכין לעונג שבת שהוא מעין המן ובמ"א כתבתי עוד מזה:
2