שפת אמת, שמות, לפורים י״אSefat Emet, Exodus, For Purim 11
א׳תרמ"ג
1
ב׳בפסוק ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד היהודים עליהם. ולכאורה קשה כי לא באו בני ישראל להלחם רק עם הקמים עליהם לרעה ומה פחד הי' להם להתגייר עי"ז. ויתכן לפרש כי עליהם חוזר על עמלקים. כת המן הרשע. שהם המכסים את הפנים ולכן הם מונעים לבני עולם להתגייר ולכנוס תחת כנפי השכינה. וכיון שנפל פחד היהודים עליהם. ניתוספו גרים בישראל כנ"ל. ועם זה מיושב מה שדקדקו המפרשים למה קיבלו גרים מבני עמלק עיין בס' מנות הלוי ולפמ"ש עמי הארץ לא קאי על העמלקים:
2
ג׳בפסוק ומרדכי לא יכרע דלכאורה הו"ל למיכתב כרע. ופרשנו כי הכתוב נותן טעם על כל הגזירה שכל המכוון היה ע"ז באשר כי מרדכי לא יכרע. גם מודיע לנו הכתוב כי מלבד שלא כרע במעשה רק כי לא עלה במחשבתו שום ספק אם יכרע. כי היו"ד על שם המחשבה נאמרה. גם פרשנו כי הוא הכנה לדורות שבכל דור יש צדיק והוא לא יזוז מאמונתו בכל מיני שמדות. ואמת כי זה כחו של מרע"ה כידוע שמרדכי שורש מרע"ה. לכן כתיב איש יהודי הי' כו' ושמו מרדכי. כי בכל דור יש איש יחיד שכולל כל הדור והוא הארת משה רע"ה. ואז היה שמו מרדכי רק כי היה בזמן הסתר וגלות. ופעל בנסיון זה שלעולם לא יכרע כנ"ל. ובשכר זה שלא כרע זכה להוסיף כריעה והודאה יתירה במודים שנתוסף הודאת על הנסים. שכפי הנסיון למסירת נפש שלא לירא ולהכניע לסט"א כן זוכין להכנע אליו ית':
3
ד׳ענין היו"ט דפורים היה הכנה לבנין בית שני והוא בכח התעוררות התחתונים שזה ענין אנשי כנה"ג שהחזירו העטרה ליושנה. ופי' על ידי התאחדות של בנ"י בעצמם שנמצא בהם כח אלקות וכח תורה שבעל פה שע"ז כ' וחיי עולם נטע בתוכנו דייקא. וע"ז גופא הוא עיקר ההתנגדות המן ועמלק. וכפי מה שמתאחדין בני ישראל כך נופלין זרע עמלק. ולכן אמר המן. מפוזר ומפורד. שהרגיש שגרם החטא שאבדו האחדות. ולכן אמרה אסתר כנוס כו' כל היהודים. ואמת שע"י שביטלו כל הדור עצמם למרדכי הצדיק שכ' איש יהודי יחידי שהי' באחדות האמת וכ' ושאר היהודים כו' שנעשו שיריים לגבי מרדכי ועי"ז נתעלו כולם. כי יש להבין מה שהיה חושב מרדכי ח"ו שיתקיים עצת הרשע להשמיד כל היהודים. הלא השי"ת הבטיחם לשבעים שנה להוציאם. רק כי הי' אפשר להשאיר למרדכי. כענין שכ' ואעשה אותך לגוי גדול. לכן הוא נתמרמר ביותר על צערן של בני ישראל. וזה הרמז שאמר לאסתר אל תדמי בנפשך כו'. מכלל שהי' מקום להסתפק שהמה יהיו ניצולים. וז"ש המן ישנו עם אחד מפוזר ומפורד כו'. פירוש שהרגיש בב' הבחי' שנמצא אחדות ואעפ"כ מפוזר כו'. שהי' האחדות אצל מרדכי וע"י שכינס (על) [את] כל היהודים עמדו על נפשם. וכל ענין בית שני הי' בחי' תורה שבע"פ וסייגים ותקנות שעשו לתורה. והקב"ה הסכים עמהם כמ"ש קימו למעלה מה שקיבלו למטה. לכן ימי הפורים לא יעברו ע"י שהענין הי' בכח התעוררות התחתונים כנ"ל. ולכן המה ימי שמחה כי מאן דאכיל דלאו דילי' בהית לאסתכולי כו'. אבל הזוכין בכח התעוררות תשובה שלהם. לבם שמחה עליהם. והנה קודם בנין ביהמ"ק צריך להיות מפלת עמלק כמ"ש יד על כס יה שנשבע הקב"ה שאין שמו שלם עד שימחה. וכן הי' המצוה בכניסתם לארץ למחות זרע עמלק ולבנות ביהמ"ק. לכן גם קודם בית שני היה צריך להיות מחיית עמלק. לכן היה סיבה מהמלך שיגבה המן כדי להפילו. כמ"ש לעיל פי' ומרדכי לא יכרע שזה היה עיקר המכוון. וכתיב ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד שרשע זה עומד מראשית עד אחרית. ויש לו מפלה בראשית ובאחרית. כמו שהי' מיד ביציאת בנ"י ממצרים ויבוא עמלק. וכן בכל שנה בחג הפסח שהוא ראשיתן של ישראל כמ"ש החודש הזה לכם כו' ראשון הוא. ולכן כל התעצמות המן הי' בי"ג בניסן. לפני שבר גאון. ואח"כ בכח העומר יש לו מפלה. וכן באחרית הוא גמר מחיית שמו לגמרי. ומעין זה בכל אדר סוף השנה. ונק' פורים על שם הפור. פי' כמ"ש בגמרא מאן דאית לי' דינא עם עכו"ם לישתמיט מיני' עד אדר דבריא מזלי'. כן משמים השמיטו מחודש לחודש עד אדר כדי שיהי' נמחה שמו לגמרי. ואיתא למה נמשלה אסתר לאילת השחר שהיא סוף כל הנסים. וכן הוא בתהלוכות השנה שפורים הוא האחרית. וע"ז דרשו ולערב יחלק שלל. שכן בכל יום יש מעין כל תהלוכות הכלל. ובודאי דברי חכמים אמת שהארת נס דפורים הוא הכנה עד ביאת המשיח. ובכל שנה מתעורר מפלת עמלק בימים האלה. כמ"ש והימים האלה נזכרים ונעשים כו'. ונראה שמרמז על כל המעשה שגם כח סט"א דהמן נלחם עמנו בימים האלה. וע"ז תקנו תענית אסתר. ויש לו מפלה ג"כ. והקב"ה משלם מדה במדה ולאשר רצה המן לאבד את כל היהודים לדורות לכן נתן ה' להיות תשועה לישראל לדורות. כמ"ש לא יכלמו לנצח. ותקותם בכל דור ודור שנעשה תקוה לכל הדורות. וכ"כ ודובר שלום לכל זרעו שעשה מרדכי הכנה לכל זרע ישראל. ולהרשעים מחשבין מחשבה רעה למעשה. ואין לשער העונש שמוכן להרשע שביקש לאבד כל היהודים. ובכל דור ודור שבנ"י מקדשין שמו ית' בעולם מכין הקב"ה להרשע עונשים שונים. וז"ש להודיע שכל קויך כו' ואח"כ ארור המן. שהרי נתקדש שם שמים על ידינו ונודע גבורותיו ית' והוא ביקש לאבדי. וכמו כן להיפוך מרדכי הצדיק מתברך בכל שנה שהציל כל בני ישראל לכן נקראו על שמו. עם מרדכי. דורש טוב לעמו:
4
ה׳בפסוק ליהודים היתה אורה כו'. יובן עפ"י המדרש תהלים שדורש אור ישראל לאש זה מרדכי וקדושו ללהבה זו אסתר ע"ש סימן כ"ב. ולפי זה יתכן לפרש היתה על אסתר שעיקר הענין הי' לכלות זרע עמלק והיא להם אש וכליון. ולבני ישראל היתה אורה ושמחה. וכולל ג"כ כל המעשה שהי' הסתר וחושך ואח"כ נתהפך מאבל לשמחה. ונתברר כי כל המעשה והגזירה ליהודים היתה אורה. וממילא משתמע רק ליהודים אבל להם היה חושך וצרה ולכן כתיב היתה שנודע למפרע שהי' לטוב לישראל:
5