שפת אמת, שמות, כי תשא י׳Sefat Emet, Exodus, Ki Tisa 10
א׳תרמ"א
1
ב׳בפסוק אך את שבתותי תשמורו כו'. סמיכות שבת למעשה המשכן. דכתיב ששת ימים יעשה כו' וביום השביעי כו'. והיינו שהשבת תלוי בימי המעשה ובכל עת שתיקנו בנ"י את העשי' ניתן להם השבת. ובהר סיני שהי' תיקון מ"ב כמ"ש העשויה בהר סיני ניתן להם השבת. ואחר החטא שקלקלו הנעשה. וניתקן אחר כך במעשה המשכן. חזר להם מצות השבת. וכן הוא בפרט. כל איש ישראל כפי תיקון המעשים זוכה לשבת. ובאמת השבת הוא שורש כל המעשים ועל זה נתקן השיר ליום השבת כי שמחתני כו' בפעליך במעשי ידיך ארנן. והוא בחי' נשמה יתירה בשבת כי הנשמות הם נקראין מעשי ידיו של הקב"ה דכתיב ונשמות אני עשיתי. והוא כח וחיות השורש של כל הבריאה. ואמר איש בער לא ידע כו'. כמ"ש חז"ל דשבת ניתן בצינעא דכתיב אות הוא כו'. ולא אתגלי לאוה"ע מתן שכרו ונשמה יתירה של השבת ע"ש במס' ביצה. וזה העדות שהשבת מעיד על בני ישראל כמ"ש לדעת כי אני ה' מקדישכם. כי בני ישראל דבוקין בהשורש. והשבת שייך להם בעצם. וכתיב שבת שבתון פרש"י מנוחת מרגוע ולא מנוחת עראי. פי' שבני ישראל באין באמת בש"ק למנוחה. ולא שיניחו מלעשות מלאכה בע"כ. רק שבבוא יום הש"ק באים בנ"י למנוחת השבת. וזה האות והעדות. אמת שאין כל יחיד זוכה לזה רק ע"י הביטול מקודם זוכה אח"כ גם לזה. אבל בכלל בנ"י מקוים כל זה. וז"ש לדעת שיהי' להם ידיעה ודביקות בהשבת. משא"כ איש בער לא ידע כנ"ל. וזה שאמרו מתנה טובה כו' בבית גנזי שהוא השורש כנ"ל. וכבר כתבתי מזה במ"א. והנה בלוחות הראשונות נאמר מעשה אלהים המה. פי' שהי' שורש העשי' שיש בו בחי' אלקות. לכן אמרו חז"ל שהלוחות נבראו בע"ש בין השמשות. והוא הדביקות של המעשה ביום השבת שהוא הנשמה. ובאחרונות נאמר פסל לך כו' כראשונים. ויש לתמוה האיך נמצא בעוה"ז כראשונים שנאמר עליהם מעשה אלקים המה. ויראה לפרש כי באמת הם הם הראשונים והם האחרונים. רק שהראשונים לא היו צריכים בירור לכן היו בפרהסיא כי לא הי' נמצא רע כלל בעולם כמ"ש חירות כו'. רק אח"כ דכתיב וישבר אותם הי' צריך לברר הטוב מן התערובות פסולת. וכפי מה שמבררין הצדיקים תמיד כך מתחדש כח התורה. לכן אח"כ אמר אין לך יפה מן הצניעות שהיו צריכין בירור ושמירה. לכן אמרו לוחות ושברי לוחות מונחין בארון כי נשאר עוד שברים שצריכין לברר עד לעתיד:
2
ג׳במדרש על פסוק לך רד. מלאכי אלקים עולים ויורדים בו כו' ע"ש. הענין הוא כי גם הירידה הוא לימוד מדריגה של הצדיקים שע"י שבירידת ישראל מורידין עצמם עמהם עי"ז מעלין אח"כ הכל. הרי הוא אומר ואעשה אותך לגוי גדול. ומיאן מרע"ה בזה. ולכך שיבר הלוחות כמ"ש במ"א שע"י שלא רצה להפריש עצמו מכלל ישראל ומסר חלקו לצבור לכן היו אותיות פורחות כי בכלל הי' החטא ע"ש. וזה למד מרע"ה ממאמר לך רד הנ"ל וזכה וזיכה את הרבים והעלה כולם כמ"ש אח"ז לך עלה כו' אתה והעם כו':
3