שפת אמת, שמות, כי תשא ה׳Sefat Emet, Exodus, Ki Tisa 5
א׳תרל"ו
1
ב׳אך את שבתותי תשמורו כי אות הוא ביני וביניכם כו'. התחיל שבתותי ומסיים אות הוא. אבל ביאור הדברים את שבתותי דייקא. כי איך שייך שבני ישראל ישמרו השבת הלא גדלה מעלת השבת קודש ממעלת בני ישראל. ומי גדול השומר או הנשמר. אך התפשטות קדושת שבת שיש בכל איש ישראל כי נשאר רשימה בלב איש ישראל המקיים השבת. וזאת רשימת השבת הנשאר בלב צריך שמירה וודאי. וזאת הרשימה היא אות ביני וביניכם. כי האומות אף אם יעברו וישמרו השבת לא ירגישו מאומה בנפשותם. ובני ישראל הנוחלין נשמה יתירה בשבת לכן צריכין לשמור שלא יפגמו במעשיהם הארת השבת כנ"ל:
2
ג׳במדרש ויתן אל משה ככלותו לסוף מ' יום אמר א"י כלום נתן לו הקב"ה במתנה כו'. פי' שדייק תיבת ככלותו לומר כי הכל תלוי בסוף המעשה. כי בכל המצות אין בכח האדם להתדבק בשורש המצוה רק ע"י הסיוע משמים. שע"י קיום המצוה שמראה ומרמז להתדבק בקדושת המצות. אז פותח לו הקב"ה שערי בינה. אך זה בא בסוף המעשה לכן המניח באמצע לא השיג עיקר המכוון. וז"ש אין המצוה נקראת אלא על הגומרה. ז"ש ככלותו אז זכה שניתנה לו במתנה. כי מרע"ה לא פסק באמצע. וגמר כל מה שהי' בכחו. ואז ניתן לו במתנה. גם פי' ככלותו הוא כלות הנפש לה'. כיון שעשה בכל יכולתו והשלים כל כח נפשו להשיג פקודי ה'. זכה שניתנה לו כל התורה במתנה. וכמו כן כל אדם כפי כחו יכול להשיג מה שיש לנשמתו חלק בתורת ה' כמאמר ותן חלקנו בתורתך:
3