שפת אמת, שמות, משפטים י׳Sefat Emet, Exodus, Mishpatim 10
א׳תרמ"א
1
ב׳ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. פי' ואלה שהראה לו הקב"ה בשמים שורש משפטים אלו כמ"ש במדרש בפסוק מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל שאותן המשפטים שמתנהג בהם הקב"ה כביכול בשמים נמסרו לבנ"י. תשים לפניהם כמ"ש משפט וצדקה ביעקב אתה עשית. פי' שנשתנו דיעות של לבות בני ישראל שיוכלו להבין כל משפט על אמיתותו. וז"ש רש"י שיסבור להם טעם הדבר. ופירושו כנ"ל שנמסר בידם שורש המשפטים. כי זה החילוק בין היודע שורש הטעם. שעי"ז יכול לדמות מילתא למילתא. ולהבין דבר מתוך דבר. ובנ"י קיבלו זה במתן תורה. וז"ש מה הראשונים מסיני כו'. וכמו שהדיברות הם גבוה מעל גבוה וכל התורה שמותיו של הקב"ה. רק שנתלבשה באלה הדיברות. כמו כן שורש המשפטים מדעת עליון נמשכו ע"י בני ישראל ונתלבשו במשפטים מעשיים. וז"ש משפט וצדקה ביעקב אתה עשית דייקא. וכן הי' כל ענין קבלת התורה לתקן העשי' באמצעיות בנ"י. וכן השבת כמ"ש ששת ימים תעשה מעשיך כו' השביעי תשבות למען ינוח שורך כו'. פרשנו כנ"ל ע"י ביטול הימי מעשה להשבת כמ"ש לזכור בכל יום. השבת. וכן בבוא ש"ק ומניחין כל המלאכות עי"ז יש המשכת קדושת השבת גם בעשי'. ועי"ז ינוח שורך וחמורך שהוא תיקון החומריות ונפש הבהמיות וכל העשי' כמ"ש. גם פי' למען ינוח הבטחה על העתיד שע"י ביטול החומר אף שאינו יכול להכניעו ולתקנו בשלימות. אבל כפי היגיעה בעוה"ז מי שטרח בע"ש יאכל בשבת. ולעתיד ליום שכולו שבת ינוח ממש שורך וחמורך בשלימות. שאז יהי' גמר התיקון לכ"א כפי העבודה בעוה"ז. ומעין זה קצת בכל ש"ק שהוא מעין עוה"ב:
2