שפת אמת, שמות, פרשת פרה ג׳Sefat Emet, Exodus, Parashat Parah 3
א׳תרל"ד
1
ב׳תשא ופ' פרה
2
ג׳בפסוק אך את שבתותי תשמורו. וקשה דכבר כתיב זכור כו'. ופרש"י למעט ממלאכת המשכן כו'. וי"ל דבישר להם הקב"ה אחר החטא שנשאר להם קדושת שבת. וביאור הדברים דפרה הי' תיקון העגל. ואיתא במדרש מי יתן טהור מטמא כו' עוה"ב מעוה"ז כו'. דיש ב' בחי' קדושה וטהרה כמ"ש בזוה"ק. ובני ישראל נבראו להיות קודש לה' כמ"ש קודש ישראל לה' ראשית כו'. והיינו שלא יהי' להם שייכות לעוה"ז כלל כפי' קדוש נבדל. וכן הי' בלוחות ראשונות חירות כו'. ואחר החטא הי' התיקון ע"י בחי' טהרה. טהור מטמא. שע"י היגיעה בעוה"ז לברר האמת ולהנצל מסט"א. עי"ז יבוא כל אחד על מקומו. וכן המשכן והקרבנות שהתחיל אחר החטא הוא ג"כ ענין טהור הנ"ל. ובשבת נשאר הקדושה כמ"ש קודש הוא לכם. וכן איתא כי בשבת מחזיר מרע"ה לישראל הכתרים של הקדמת נעשה לנשמע. ואיתא אם אין דעת הבדלה מנין. ושבת נותן דעת כדכתיב לדעת כי אני ה' מקדישכם כו'. שע"י השבת ניתן דיעה בבנ"י להבחין בין טוב לרע. והבדלה זו הוא בחי' עה"ד טו"ר. ולוחות ראשונות היו בחי' עץ החיים. ואח"כ נשאר התיקון להתדבק בהטוב לשרוף הרע. וע"י ההבל מהתורה שבלב כל איש ישראל שצריך עי"ז ההתלהבות לשרוף כח היצה"ר שבו כמ"ש בית יעקב אש כו' עשו לקש וע"י השריפה ניתן הטהרה. וחז"ל סמכו פרשת פרה אחר זכור כי וודאי עמלק פעל זה להיות נמצא הטומאה כמ"ש אשר קרך. כ' ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד. פי' שיש לכל אומה שורש בקדושה אך בנ"י קודש לה' ועמלק בא בהעזה וחוצפה להתדמות לבנ"י. ופעל בזה שנצרכו בנ"י לבוא לנסיונות. כי האמת שבנ"י מיוחדין להשי"ת ובכוחם לברר עה"ד טו"ר כאשר יהי' לעתיד. ולכן בחר בנו השי"ת. רק שע"י עמלק הוצרכו להוציא זאת מכח אל הפועל. וראשית של ישראל יש להם אחרית כיון שכוונתם לשם שמים כמ"ש במ"א על הגמרא שרשה בתחלתה. אבל עמלק ראשיתו בגיאות ורשעות ואין לו אחרית. והכל ע"י עמלק הוצרכו בנ"י לברר בחי' עה"ד טו"ר. והוא גרם כל ענין פרה שהוא כענין סוטה ועומר שהוא בדיקה ונסיון. כמ"ש בזוה"ק דאשת חיל סמא דמותא לאשת זנונים ע"ש פ' אמור. וזהו סמיכות זכור לפרה שע"י התקשרות נקודת הנדיבות שיש בכל איש ישראל בלבו. עד שע"י התלהבות זאת שונא לעמלק. ועי"ז שורף הרצונות הרעים ונעשה טהור. ויוכל אח"כ לחדש מעשיו לטוב:
3