שפת אמת, שמות, פרשת שקלים ג׳Sefat Emet, Exodus, Parashat Shekalim 3
א׳תרל"ג
1
ב׳פ' משפטים ושבת שקלים
2
ג׳אא"ז מו"ר ז"ל בשם הרב מפרשיסחא ז"ל פי' אשר תשים לפניהם ע"פ אמירת ישראל נעשה קודם לנשמע. ואיך יוכל להיות רק במס"נ ממש להשי"ת יהי' איך שיהי'. וזהו לפניהם להיות משפטי ה' קודם להם לעצמותם כו'. וכ"כ מי הקדימני ואשלם כו'. ופי' ג"כ כנ"ל להקדים רצונו ית' קודם לכל הנפש. וכ' כי תשא כו' ראש בני ישראל כו' ונתנו כופר נפשו כו' אא"ז מו"ר ז"ל דקדק דהול"ל ראשי בני ישראל לשון רבים. ותי' ראש בנ"י הוא שבת שתיבת ראש מתנשא לאותיות שלמעלה מהם והוא אותיות שבת דמתאחדין ברזא דאחד כו' ע"ש. ופי' הדברים כי המספר והמנין להיות כל אחד בפרט על ענין מיוחד וע"ז שולט עין. והעצה להיות דבוק בשורש עליון ושם מהפרט נעשה כלל והוא ראש בני ישראל. וכן שבת שמתאחדין כל ישראל לרצון א'. וכן לפקודיהם פירשו חז"ל על המצות שנקראו פקודי ה'. והפי' שע"י כל מצוה יוכל כל איש ישראל להתרומם להשי"ת ואך זה ע"י שיתן כופר נפשו לה'. כפי מה שכוונת המצוה עבורו ית'. כמו כן מתנשא גם האדם. והוא כלל הצריך לפרט כנ"ל:
3
ד׳ממה שאחז"ל לקרוא פ' שקלים עתה אף שאין קרבן. נראה כי הנדיבות מתקבל כמו אז. כי כל הקרבנות נתקבלו לרצון רק על ידי כח הנדיבות של ישראל. שמזה היו כל הקרבנות. וזה הנדיבות יש גם עתה. ואפשר יותר. ע"י שמשתוקקין לנדב להשי"ת כבראשונה. וכן הי' כל בריאת האדם להשתוקק אליו ית' מתוך החושך. ונראה שזה הכנה להגאולה לאשר בניסן זמן גאולה. התקינו חז"ל לזכור השקלים להשתוקק להשי"ת לנדב אליו בכל לב ונפש. ועתה כשאדם מוכן להקריב כל נפשו להשי"ת בוודאי יותר נ"ר מהקרבת בהמה שנוגע רק לממון. ואין חידוש להיות שייך עתה קרבן גבוה יותר. כו וודאי עתה בגלות אין יכולין להתקרב להשי"ת רק בקרבן עצמו שנחשב יותר מהקרבת בהמה כנ"ל:
4