שפת אמת, שמות, פרשת זכור י״דSefat Emet, Exodus, Parashat Zachor 14
א׳תרמ"ז
1
ב׳מה שקבעו חז"ל לקרות פ' זכור בשבת דכתיב בצאתכם כו' אשר קרך בדרך כו'. דכתיב ויהי בשלח פרעה כו' ולא נחם אלקים דרך ארץ. דרשו במדרש שהנהיגם למעלה מן הטבע שלא בדרך ארץ. והטעם פן ינחם כו' בראותם מלחמה פרש"י כגון וירד העמלקי שסתם מלחמה בתורה היא מלחמת עמלק. ובדרך הטבע א"י לגבור עליו. אכן עתה שנתן לנו הקב"ה התורה יכולין בכחה ללחום עמו. אבל קודם קבלת התורה לא היו יכולין בדרך הטבע רק ע"י שהנהיג אותם למעלה מן הטבע. ולכן כשנפלו מעט מזו המדריגה ע"י המסה שאמרו היש ה' בקרבנו מיד בא עמלק. וכ' והי' כאשר ירים משה ידו כו'. יש לבאר הענין עפ"י מ"ש במ"א כי והידים ידי עשו. שבעשי' יש לו אחיזה. אבל בהפנימיות שהוא הקול יעקב אין לו שום מגע. והידים הם בחי' המעשים. אכן מצינו שבנ"י הקדימו נעשה לנשמע. וזה עצמו ענין הרמת הידים. כמו שיש נשיאית כפים. שהגם שהידים למטה מן הראש. מ"מ ע"י מסירת הנפש אליו ית'. כענין שנאמר שאי אליו כפיך. יכולין לרומם הידים למעלה מהראש. וזה עצמו פי' הקדמת נעשה לנשמע כי אין הכוונה על הדיבור לבד שהקדימו נעשה לתיבת נשמע. רק מה שנמשכו במדבר אחר השי"ת קודם שקבלו התורה. זה עצמו הוא הקדמת נעשה לנשמע. וזה הוא כח מלאך כמ"ש עושי דברו והדר לשמוע. והכלל שע"י אמונה במס"נ יש נשיאות כפים למעלה מהראש כמ"ש ויהי ידיו אמונה. ולכן גם עתה בש"ק שיש לבנ"י כח הכתרים ממה שהקדימו נעשה לנשמע. וגם בש"ק עצמו שמבטלין בנ"י כל המעשים ושובתין מכל מלאכה הוא בחי' ירים משה ידו ולכן אין לו שום מגע בש"ק. ואז והי' בהניח כו' תמחה כו' זכר עמלק:
2
ג׳איתא בזוה"ק כי עמלק עמד לעקור אות ברית קודש מבנ"י. כי מאחר שכ' אמחה כו' זכר עמלק מתחת השמים. א"כ אין לו מקום. והאדם הוא עולם קטן. וכולל כל הבריאה. לכן כתב בס' קדושת לוי כי יש בכל אדם קצת מעמלק ע"ש. ויתכן לומר כי היא הערלה החופפת על הברית. וצוה השי"ת למול זה העודף שאין לו קיום ושורש בפנימיות כמ"ש בפ' לך מזה. וכמו כן ימחה זכר עמלק במהרה בימינו. שהיא הערלה העומדת לחתוך ולהשמידו לנצח. ואז לא יכנף עוד ויתגלה הארת הברית קודש:
3