שפת אמת, שמות, פרשת זכור כ״אSefat Emet, Exodus, Parashat Zachor 21
א׳תרס"ב
1
ב׳איתא בשבת זכור ובעמלק זכור. דכתיב מות וחיים ביד לשון. וכח הלשון שניתן לבנ"י. כפי הזכירה בפה בקידוש היום. כך נמשך הקדושה וברכה בשבת קודש. וכמו כן כפי הזכירה בפה למחות זכר עמלק כך בא עליו הקללה מן השמים. כמ"ש החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה. שהכל תלוי בבני ישראל מכח התורה שנק' ראשית. ובה נברא העולם. וכמ"ש לתת להם נחלת גוים. ולפי שכתוב אמחה כו' זכר עמלק מתחת השמים. שלא יהי' נשאר לו שום זכר. כי מכל האומות יהי' נשאר קצת זכר מאותו השורש שיש להם בראשית הבריאה. אבל לאותו הרשע שבחר לו ראשית לעצמו כמ"ש ראשית גוים עמלק. לכן אחריתו עדי אובד. ולכן רצון המקום ב"ה שלא יהי' לו שום חיבור לבנ"י. שלהם ניתן כח הראשית. לכן המצוה לשנאותו ולקללו. וכפי מה שזוכרין שנאת עמלק כך זוכין לאור התורה והראשית:
2
ג׳שבת יומא דזכירה. וע"י השבת זוכין בנ"י לזכירה. וכמו כן ע"י מחיית עמלק בא זכירה. לכן כ' תמחה כו' זכר עמלק כו' לא תשכח. שכשימחה שמו של עמלק יהי' הזכירה בשלימות. כי כל מלחמת עמלק להשכיח מבנ"י התורה ולהתדבק בהבלי עולם שזה בחי' השכחה היפוך השבת שהוא השבתת מלאכה וזכירת הקדושה:
3