שפת אמת, שמות, שמות י״חSefat Emet, Exodus, Shemot 18
א׳תרמ"ח
1
ב׳במדרש ואלה שמות ע"ש גאולתן נזכרו דלעיל פ' ויגש נאמרו לענין הגלות וכאן לענין הגאולה. דהוא להראות כי אין הגלות במקרה ולענוש בלבד. אבל בנ"י נבראו לתקן כל אלה המקומות. ולכן שבטי עליון יש שורש בשמותם בענין הגלות. ובענין הגאולה. והם תיקונים לעת הגלות ולעת הגאולה. ולכן כ' ויוסף הי' במצרים פי' חז"ל הוא יוסף שהי' עבד והוא שנעשה מלך שלא נשתנה. כי הי' בהיותו יהי'. ולכן שמו של יוסף אפי' בעת הגלות נמצא בו ג"כ שם הגאולה כי הוא שורש הגאולה ולא התחיל הגלות עד דכ' אשר לא ידע את יוסף. וב' בחי' אלו הם עבודה להש"י דכ' גבורי כח עושי דברו הוא בגלות ולשמוע בק"ד הוא בעת הגאולה [והם ב' הבחי' יעקב וישראל שכ' בדברי מו"ז ז"ל ועפ"י דבריו יובן היטב הלשון שמות בנ"י הבאים את יעקב כמ"ש הוא ז"ל שם באורך ע"ש] ועל ב' אלו ניתקן ברכת אוזר ישראל בגבורה עוטר ישראל בתפארה. והם בחי' תש"י ושל ראש תש"י הוא נגד הזרוע הנטוי' דכ' אשר הוצאתי אתכם מא"מ להיות לכם לאלקים. ולעולם הוא כן גם בפרט ישראל שצריכין מקודם להיות בבחי' גלות ולגבור היצה"ר. והוא בחי' תש"י ועי"ז זוכין אח"כ להארות הקדושה אור תורה בחי' תש"ר. וכמ"ש במד' כי מצרים הי' היסורים שקודמין לתורה וזה נוהג בכל יום תמיד לכן מזכירין יצ"מ בכל יום. וכמ"ש יגעתי ומצאתי. וכשמתגלה הארה הבאה מלמעלה אין גלות כמ"ש וראו כל ע"ה כי שם ה' נקרא עליך כו' ואמרו חז"ל זה תפילין של ראש. והוא הארת השבת נשמה היתירה. והוא בחי' יוסף הצדיק דכ' אשר לא ידע את יוסף משמע כשמתגלה הארת יוסף אין גלות. וכ' אות הוא בובנ"י כו' לדעת ופירש"י ז"ל לדעת האומות בה כו' ע"ש פ' תשא. והיינו כשיש התגלות הדעת שולט הפחד על הרשעים ג). לכן איתא אם משמרים ישראל שבת א' מיד הם נגאלין. [ועי' בתרגום יונתן אלקי העברים נקרא עלינו. פי' אתקרי שמי' עלינו ע"ש היינו שהתחיל היגלות שם ה' על ראש בנ"י שהוא מרע"ה הדעת דכללות ישראל והוא שורש הגאולה כנ"ל]:
2
ג׳במדרש יודיע דרכיו למשה לבנ"י עלילותיו כו'. כי לבני ישראל הי' הגלות בפועל גשמי. ולמרע"ה גילה הקב"ה פנימיות של הגלות. כדכ' אכן נודע הדבר פירש"י ז"ל מה שהי' תמה כו' עכשיו רואה שראוין לכך. והוא פלא כי שאר עכו"ם ד) מלאים לשה"ר ורכילות. וכאשר שמע מאיש ישראל לשה"ר אמר שהם ראוין לכך. אכן הדיבור מיוחד לבנ"י כמ"ש מגיד דבריו ליעקב וזה הי' שורש הגלות של מצרים כדאי' בזוה"ק שהדיבור הי' בגלות וז"ש נודע הדבר. וזה הי' התחלת הגאולה מה שנודע למרע"ה סיבת הגלות כי מקודם הי' נסתר פנימיות הגלות. ובוודאי התחילו בנ"י לתקן זאת. וכ' ראה ראיתי את עני עמי וכן כתיב וכי ראה את עניים כו'. כי בוודאי יש מכוון בכל השיעבודים וכל העינוים וכמ"ש מכות נאמנים. נאמנים בעדותן ע"ש. ובאמת עיקר הרצון בגלות הוא להרגיש פנימיות העוני כי לא הי' עיקר הכוונה לענות בני אדם. וכשהגיע לאותו הדחק והמיצר שהי' עיקר המכוון מאתו ית' אז כ' ראה את עניים. כענין רואה אני את דבריו שהוטב בעיניו שקיבלו בנ"י השיעבוד כמו שעלה לפניו ית' בתחילה וז"ש ראה ראיתי דכ' וירא אלקים כו' כל אשר עשה כו' טוב מאוד. וזה כולל כל מה שעתיד להיות בכל גלות ג"כ. וכשזוכין לזה הוא סימן לגאולה. וגם אנחנו בגלותינו צריכין מקודם לבקש לקבל הגלות כפי רצונו ית' אז ממילא יגאלנו הבורא ית"ש. וזה כענין שכ' משיח בא בהיסח הדעת כי אין לנו לבקש תמיד רק על הגאולה. רק להיות עבד משכיל כמו שפי' בו במד' חיי שרה ע"ש. כמו כן בהיותינו נגרשין משלחן אבינו צריכין לצפות לקבל העבדות והגלות בשלימות עכ"פ להיות עבד משכיל. וממילא נזכה ג"כ לגאולה ולחזור לבחי' בנים כי תכלית הגלות הוא מפתח של הגאולה כמ"ש:
3
ד׳במדרש אוהבו שחרו מוסר. שלש מתנות ע"י יסורים כו'. וזה נוהג בכל יום דכ' ותוכחתי לבקרים פי' כדי למצוא הארת התורה המתחדש בכל יום. כמ"ש מחדש בטובו בכ"י מ"ב. בטובו זו התורה כמ"ש ז"ל אין יום שאין הקב"ה מחדש הלכה בב"ד שלמעלה. ואיש ישראל צריך לייגע עצמו להיות לו חלק בזה. וז"ש בוקר תשמע קולי בוקר אערוך לך זה סידור שבחו של מקום בכל יום בברכת השחר יוצר אור להעיד ולברר כי הקב"ה מחדש בכ"י מ"ב. ואצפה להיות לי חלק בזה ההתחדשות. ולכן יש נסיונות בכל יום כמ"ש יצרו של אדם מתגבר עליו בכ"י כדי לזכות לזאת התורה זה פי' ותוכחתי לבקרים כדי לזכות לזה הבוקר אור. ולכן בסיפור יצ"מ בכל יום יכולין לזכות לתורה כי יצ"מ הי' הכנה לכל הימים כמ"ש למען תזכור כו' כל ימי חייך:
4