שפת אמת, שמות, שמות ד׳Sefat Emet, Exodus, Shemot 4
א׳תרל"ד
1
ב׳ברש"י שנמשלו לכוכבים שמוציאן ומכניסן במספר כו'. והיא גופא קשיא למה מוציאן ומכניסן במספר. אך כי כל כוכב מושל על הארה מיוחדת אליו. ונק' לו שם על ענין פקודתו. וכשעושה פעולתו ניתוסף לו שם חדש. והוא רמז לבנ"י שנמשלו ג"כ לכוכבים כי נשמות בנ"י מאירין בעולם הזה בהחשיכה כדכ' נר ה' נשמת אדם. ויש לכל א' הארה מיוחדת. וכשזוכה להאיר בעולם. ולמשוך כל ענינים שעוסק בעוה"ז לנקודה הקדושה שיש בו. אז משיג הארה חדשה וניתוסף לו שם חדש כנ"ל. ובוודאי כשנכנסו בנ"י בגלות מצרים ניתן להם כח מהשי"ת שיוכלו להתקיים בגלות ולהמשיך עוד כל נ"ק שיש במצרים. ובאמת זה כח בנ"י שדביקין בנקודה המיוחדת. כדכ' ע' נפש בלשון יחיד. וכמ"ש עם א' מפוזר ומפורד. ופירשנו שמביאין האחדות. גם להנפרדים. ומקבצין הכל לנקודה המיוחדת. ולכן נתפזרו בנ"י בד' כנפות הארץ. וזה הי' כל יראת המצריים. כמ"ש נתחכמה לו בלשון יחיד ופרש"י ובמד' למושיען של ישראל. כי בחי' האחדות הוא הישועה של ישראל. פן ירבה שנקודה האחדות תתפשט ע"י בנ"י תוך הריבוי וזה הי' כל יראתם. וכ' וימררו את חייהם שהטילו מרה בנקודה המתפשטת. וכ' את כו' כי גוף הנקודה אין שם מגע נכרי רק התפשטות הנקודה שזה הי' בגלות. עכ"ז אין הסתר רק מה שיכולין לתקן. כמ"ש הרמב"ן ז"ל. והכלל שכל דבר שמכסה על הקדושה הוא סימן שביכולת האדם להמשיכו אל הקדושה. והכל תלוי באמונת ישראל. וכשיש אמונה כראוי כמעט אין גלות. כי באמת בכל מקום יש השגחת הש"י ורצונו בלבד. רק בגלות אין ניכר האמת וצריכין להשיג האמת ע"י אמונה ונק' אספקלריא דלא נהרא שבא האור ע"י החושך שמאמינים אף שאינו נגלה האמת. וע"י האמונה משיגין האמת כנ"ל. ואיתא במד' תורה וא"י ועוה"ב אין זוכין רק ע"י יסורין. וגם שבת הוא מעין עוה"ב. לכן כפי היגיעה בימות החול זוכין לשבת וכמ"ש במרה נצטוו. כי אחר גלות מצרים זכו לשבת. ושבת הוא האחדות שיש בישראל ובכל הנבראים שמתגלה כבוד שמים ע"י העדות בשבת שהשי"ת ברא הכל. וזהו בחי' שמו ית' שיהי' נתפרסם כבוד שמו בעולם וכמ"ש בזוה"ק שבת שמא דקוב"ה. וזה שמות בנ"י שירדו למצרים לתקן ולעשות כבוד שמו ית' [כמ"ש במ"א באורך]:
2
ג׳וכאשר יענו כו' כן ירבה כו'. איתא בזוה"ק כי גלות מצרים ועבודה הקשה הי' לטובה כדי שלא יתערבו בנ"י באומות ע"ש. וכ"כ הפך לבם לשנוא עמו. שנותנים ע"ז שבח והודי' שנעשו שונאים לבנ"י. וגם המצריים לא רצו להיות שונאים כי ידעו זה ג"כ [וז"ש בפרך בפה רך כו'] רק הש"י הפך לבם וכ' ולאום מלאום יאמץ. פי' ע"י שנאתם בנ"י מתרחקין מהם וכפי הריחוק כן ניתוסף להם כח:
3
ד׳איתא כי מרע"ה תיקן לבנ"י שבת במצרים. אף כי עדיין לא ניתן להם השבת. רק בעבור כי בנ"י שובתין בשבת קודש אין מקום שישלטו עליהם האומות עובדי אלילים א) בשבת כי כל שליטתן ע"י המלאכות ועובדין דחול שבנ"י עושין. עי"ז ניתן להם כח לשלוט עליהם. ובשבת אין להם שליטה. וכמ"ש המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים כו'. וע"י שבת זכו לגאולה כמ"ש ז"ל שנתאספו בש"ק ונתעוררו בתשובה. וכן בגלותינו עתה שנשאר לנו השבת שבנ"י מניחין כל עסקיהם בשבת. ולכן בשבת נק' חירות שאין עליהם עול הגלות כמ"ש המקבל עול תורה מעבירין ממנו עול גליות ב) וד"א ועי"ז נזכה לגאולה במהרה בימינו אמן:
4