שפת אמת, שמות, תרומה כ״דSefat Emet, Exodus, Terumah 24
א׳תרנ"ח
1
ב׳במדרש תורה צוה כו' מורשה קהלת יעקב התורה ירושה לעולם לישראל. ת"ח הפורש מן התורה כו' אינו בוש לחזור כו'. הרמז על בני ישראל אחר החטא שנשאר התורה במשה רע"ה. כמ"ש ז"ל שמרע"ה זכה ונטל כל הכתרים ע"ש. מ"מ בכל עת שמתאספין בנ"י ונעשין אגודה אחת מחזיר להם מרע"ה התורה בירושה. ולכן איתא כי בשבת קודש מחזיר מרע"ה הכתרים לישראל. דמתאחדין בשבת ברזא דאחד. והנה שבת הוא מעין עוה"ב. ולעתיד עתיד מרע"ה להחזירם לנו כמ"ש בגמ' ושמחת עולם על ראשם. שמחה שמעולם על ראשם. ושבת שהוא מעין עוה"ב זוכין ג"כ לשמחה זו. ולכן דרשו חז"ל וביום שמחתכם על השבת. כי יש בו מעין שמחת עולם הנ"ל. וכמו כן בכל כנסי' שהיא לש"ש דסופה להתקיים. הפי' שיש בה חלק לעתיד לבוא. דאיתא כל מקום שנאמר לי הוא בעוה"ז ולעוה"ב. ופי' לי לשמי שלפי שהוא לשם שמים יש בו מעין עוה"ב ולכן מורשה קהלת יעקב כנ"ל:
2
ג׳ויקחו לי תרומה מאת כל איש. הפי' שכל אחד יקבל מכל הפרטים. ואז נעשין אחת כמ"ש ג"כ במלאכי השרת ומקבלין זה מזה ונותנין רשות זה לזה. ובמד' שתמה משה רע"ה שיוכלו בנ"י לעשות המשכן. והשיב לו הקב"ה אפילו אחד יכול לעשותו. דכתיב מאת כל איש. יתכן לפרש על משה רע"ה שנקרא איש דכתיב והאיש משה. ונקרא כל איש שכולל כל בני ישראל. ובכח משה רע"ה נעשה המשכן כמ"ש במד' עלית למרום כו' אף סוררים לשכון כו':
3