שפת אמת, שמות, תרומה ד׳Sefat Emet, Exodus, Terumah 4
א׳תרל"ד
1
ב׳ויקחו לי תרומה. וקשה דהול"ל יתנו. ופי' רש"י ז"ל יפרישו לי מממונם נדבה. ונראה שזה הבחי' שפורש אדם דבר משלו ומבדילו להשי"ת חשוב לפניו יותר מגוף הנתינה. כי לי הכסף וכו'. ואותו הנדיבות בשעת מעשה האדם להניח חפציו בעבור השי"ת הוא הלקיחה. שע"י הלקיחה מתרומם הדבר להש"י. ונק' תרומה כי מי עלה שמים. רק שע"י נדיבות האדם מתרומם הנדיבות עד השי"ת. ואיתא תרומה ניטלת במחשבה שע"י מחשבה ורצון טוב ניטלת ומתרוממת עד לשמים. ומצוה זו נוהגת בכל דבר להיות בו חלק להשי"ת. ועשו לי מקדש כו' הוא בכל מעשה האדם. ואיתא עין טוב וכו' ועין רע א' מס'. כי כשיש משהו רצון להשי"ת שלא יהי' פחות מס' שיתבטל ברצונות החצוניים רק א' מס' נשמר להניח מקום לחול עליו ש"ש. עי"ז מתרומם המעשה כולו. מאת כל איש אשר ידבנו כו' פי' מכל מיני נדיבות ורצונות שנמצאים בלב האדם יפרשו תרומה:
2
ג׳הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהן אדר. ע"פ הגמ' שנכסים נקראו ע"ש שנכסין מזה ונגלה לזה. וצריך האדם למסור כל חפציו להיות מתקיימין במדת ההצנע. והעצה לזה להיות הרצון באמת להשי"ת בלבד. והכלל כי אם השי"ת מסייע להאדם שלא לגלות מעשיו. הוא סימן שהוא לש"ש באמת. וכמשמתערב רצונות אחרים אינו מתקיים במקום המכוסה:
3
ד׳ושכנתי בתוכם כו' ככל וכו' תבנית כו' וכן תעשו. הלשון מהופך. וי"ל כי איך יכולין בנ"י לעשות משכן להש"י כאשר אמרו במדרש שתמה מרע"ה והשיבו הקב"ה אף א' מהם יכול לעשותו. ומ"מ וודאי נעשה כ"ז ע"י התחברות נדבות בנ"י ואז יש לכל א' חלק שיכול גם א' לעשותו. וז"ש מאת כל איש לכנוס עצמו בכלל ישראל. אבל עכ"ז בנ"י נתנו רק הנדבה אך הכלל שע"י מעט הנדיבות של איש ישראל חל עליו ש"ש. כי כל מעשה האדם לברר בחי' השראת השכינה שיש בכ"מ. כמ"ש במ"א. ועי"ז יכול האדם אח"כ לעשות יותר ומברר כח השראת השכינה יותר. ועושה יותר עד אין שיעור. וז"ש ועשו כו' ושכנתי כו' ככל כו'. ועי"ז וכן תעשו אח"כ בכל השלימות והבן:
4