שפת אמת, שמות, תרומה ז׳Sefat Emet, Exodus, Terumah 7
א׳תרל"ט
1
ב׳בקיצור
2
ג׳במדרש לקח טוב נתתי כו' יש בו כסף כו' זהב כו'. דכתיב מאת כל איש. פי' מכל פרט ופרט. ועוד פי' מאת כל האיש שיש בכל פרט ג"כ כללות. וצריך לתת חלק להבורא ית' מכל הכוחות והמעשים והאברים הנחלקים באדם שהוא נק' עולם קטן. והמד' בא לבאר איך שיכולין לרומם חלק להש"י מכל דבר ודבר ע"י התורה שנק' לקח טוב. פי' שבכל דבר יש בו נקודה חיות והוא הטוב שבו שידוע ענין תערובת טוב ורע. והטוב שבכל דבר הוא כח התורה. וע"ז נאמר כח מעשיו הגיד וע"ז נאמר בטובו מחדש בכ"י מ"ב. וכיון שעיקר הכח נמסר לבנ"י ממילא יכולין ליקח הכל אליו ית':
3
ד׳עוד במד' משכר הסרסור נתוודע מה לקח. דכ' ועשו כו' ושכנתי בתוכם ככל א"א מראה אותך כו'. פי' ע"י שורש מרע"ה שהוא כלל הדעת של בנ"י וזכה לראות באספקלריא המאירה למעלה כל שורש המשכן. עי"ז בכח בנ"י גם למטה לעשות כמו כן. ולהמשיך כח השורש למטה. גם פי' הכתוב שאשכון בתוכם בכל המדרגות. אשר אני מראה אותך כו'. וכן מצאתי באוה"ח:
4
ה׳עוד במד' קיטון א' עשו לי כו' דכתיב וזאת התרומה. וחושב י"ג מינים. ומ"מ נק' אחד כי אלה הפרטים הם כללות כל הפרטים ומתחברין להיות א'. שיש א' בפ"ע. ויש אחדות הבא מתוך התאחדות הפרטים. ולכן בכ"מ שמבטלין הכל להשורש ודבוק באחדות יש השראת אחד המיוחד ב"ה וב"ש. ודו"ק:
5