שפת אמת, שמות, תצוה י׳Sefat Emet, Exodus, Tetzaveh 10
א׳תרמ"ג
1
ב׳בפסוק ואתה תצוה ויקחו אליך כו'. כי בחי' משה רבינו ע"ה הוא תורה אור. והוא למעלה מן השגת אדם. לכן צריכין לקבל הארת התורה על ידי נר מצוה. וכל בני ישראל קודם החטא היו במדריגת מרע"ה. רק אחר החטא כתיב ויקחו אליך. ובודאי (גם) מקודם הי' [גם] תרי"ג מצות שבתורה רק באופן המעולה. ואיתא עבירה מכבה מצוה ואינה מכבה תורה. לכן בבחי' התורה לא נעשה קלקול רק בבחי' המצוה. וזה כל ענין פרשה זו הדלקת מנורה ובגדי כהונה כי עשיית המשכן הוא המשכת אור השכינה. והעבודות שע"י כהן שהן בעובדא. זה בחי' המצות לזה היו צריכין עצות ע"י בחי' מרע"ה שיקרב אותם. ואיתא כי בפרשה זו נתקיים אמירת מרע"ה מחני נא שאין נזכר שמו בפרשה זו. והוא כנ"ל כי בבחי' המצות נפלו מן מדריגת אספקלריא המאירה בחי' מרע"ה. לכן צריכין עתה יגיעה רבה בעובדין דקשוט יותר מבעסק התורה כמ"ש בזוה"ק תרומה:
2
ג׳בפסוק וידעו כי אני ה' כו' מא"מ לשכני בתוכם. וכ"כ בתמיד במועדו כי הקרבת התמיד הי' כמו מועד. שהביא דעת בבנ"י. ולזה נתקן תפלות במקום תמידין. כמ"ש מחדש בטובו מעשה בראשית. בטובו אלו ישראל. שהנשמה והפנימיות של מעשה בראשית הוא אצל בני ישראל. ועל ידיהם התחדשות הבריאה. וזה נעשה ע"י יציאת מצרים. לכן מזכירין יציאת מצרים קודם התפלה שבתפלה ממשיכין בנ"י הנשמה כמ"ש בזוה"ק ע"פ לא תאכלו על הדם. ובשבת קודש מוסף שיש בו נשמה יתירה וכן היא ג"כ זכר ליציאת. וכ' בשבת לדעת כי אני ה' מקדישכם. הכלל בכל מקום שיש הארת נשמה נקרא דעת. וזה המאמר נכתב בקיצור ממיעוט פנאי:
3