שפת אמת, שמות, תצוה כ׳Sefat Emet, Exodus, Tetzaveh 20
א׳תרנ"ו
1
ב׳תצוה ופ' זכור
2
ג׳פרשת תצוה מיוחד לאהרן הכהן בחי' נר מצוה. ומשה רע"ה בחי' תורה אור. ואנו אומרים באור פניך נתת לנו כו' תורת חיים ואהבת חסד. והם בחי' משה ואהרן כי המצות ניתנו לצרף האדם ושימצא חן וחסד לפניו ית'. כמ"ש כי לוית חן הם כו'. וזה אהבת חסד. והנה שורש כל המצות בתורה. אבל נתלבש הארת התורה במצות גשמיות שלפנינו. שמתעורר בזה שורש המצוה למעלה. ואם היינו נמשכין אחר הנהגות משה רע"ה בשלימות היו מקיימין המצות במעלה יתירה. כמו שהי' קודם החטא שהקדמנו נעשה לנשמע. כמ"ש חז"ל עושי דברו וכמלאכי השרת שמקיימין רצונו ית' ומרגישין בעצמם רצון הבורא. כמ"ש משרתיו עושי רצונו. ולכן אמרו במד' כשנאמר למרע"ה הקרב כו' אהרן כו' הרע לו. פי' שראה שניטל ממנו הכהונה בעבור שלא ניתקן בחי' נעשה כראוי שיהי' תורה ממש. רק ע"י בחי' נר מצוה כנ"ל. וזה שרמזו שלא נזכר שמו בפרשה זו הואיל ואמר מחני נא מספרך כו'. שמרע"ה הבין מיד שאם לא יתוקן כל החטא לא יוכלו להימשך אחר מדריגה שלו. ובוודאי כך הי' שלא נמחה כל החטא להיות דביקין בתורת חיים ובעץ החיים. והי' התקרבות בכח אהבת חסד. וזהו התכשיטין ובגדי כהונה שהוא רומז לתקון הגוף שהוא המלבוש. ונרמז ג"כ במד' שכעס המלך על המטרונא ואעפ"כ צוה לעשות לה תכשיטין כו'. פי' שתמצא חן בעיניו ע"י התכשיטין. מה שלא הי' נצרך מקודם. וזה ג"כ ענין זכירת שמות השבטים. והוא בחי' תורה שבע"פ כי האבות הם המרכבה. והוא תורה שבכתב. שמותיו של הקב"ה. וזה בחי' זה שמי. אבל זה זכרי הוא בחי' תורה שבע"פ. והוא נשתנה לפי זכות הדורות. וצריך להיות לזכרון במקום שצריך זכירה. אבל האבות א"צ זכירה שהם מרכבה לשכינה. זה שמי לעולם:
3
ד׳ואיתא בגמ' אלו שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהם אומה ולשון דכתיב יצאו מן העם ויבוא עמלק ע"ש. ותוס' הקשו למה נק' שבת ראשונה. אבל נראה כי השבת ניתן להם קודם קבלת התורה. כדכתיב אשר צוך במרה וכתיב שם שם לו חוק ומשפט. ונראה כי זה עצמו ענין קדימת נעשה לנשמע. שאין הכוונה הקדימה בדיבור רק שקיימו באמת השבת מצד עצמותם. שהרגישו בחי' השבת. ז"ש שם לו שהוא בעצם נפשותם. כמ"ש ראו כי ה' נתן לכם השבת. וכמ"ש לעיל פי' משרתיו עושי רצונו. שכן הי' דרך אבות הראשונים שקיימו התורה קודם שניתנה. וע"ז כתיב למען אנסנו במן. הילך בתורתי הוא בחי' הנ"ל כלשון שנאמר באבות התהלכו לפניו. ואז היו נזונים כמלאכי השרת. ואז הי' נתקן כל העשי'. והוא חיבור תורה שבכתב עם תורה שבע"פ. ועל בחי' זו נאמר אורייתא וקוב"ה וישראל כולהו חד. אכן אחר החטא שהוצרכו לקיים כל המצות בדרך התלבשות הטבע. אז ויבוא עמלק. כי עמלק הרשע מפריד זה החיבור של ב' תורות. ולכן כתיב כתוב זאת כו' בחי' תורה שבכתב. ושים באזני יהושע בחי' תורה שבע"פ וכ"כ אמחה כו' זכר עמלק. וכתיב תמחה. כי הוא רשע למעלה ולמטה. כדאיתא יורד ומסטין עולה ומקטרג. ואינו מניח לישראל להתדבק בו ית'. ומקטרג למעלה לעכב ירידת השפעת הקדושה לבני ישראל. כי הרשע היפך הצדיק. כמו דאיתא צדיק אחיד בשמיא וארעא. כמו כן לעומת זה הרשע מעכב זה החיבור. וכתיב בדרך בצאתכם ממצרים אשר קרך בדרך. כי יצ"מ היה להיות לכם לאלקים כמ"ש בהוציאך כו' תעבדון את האלקים. והוא סמיכת גאולה לתפלה. ואותו הרשע ביטל והפסיק בין גאולה לתפלה. ולכן כמו שצריכין לזכור בכל יום יציאת מצרים וקבלת התורה. כן צריכין לזכור מחיית עמלק. כמ"ש ז"ל לכוין בברכת אהבה בלשמך הגדול לזכור עמלק שאין השם שלם עד שימחה שמו כי הוא עומד בין זכירת השירה ויצ"מ. לק"ש ותפלה:
4