שפת אמת, שמות, תצוה כ״בSefat Emet, Exodus, Tetzaveh 22
א׳תרנ"ח
1
ב׳מפ' תצוה ופ' זכור
2
ג׳במדרש ואתה הקרב אליך הה"ד ממנו פנה ממנו יתד כו' אוה"ע מביאין מלך ממקום אחר כו' ובנ"י מהם כהנים כו' מלכיהם כו'. עוד במד' הה"ד לולי תורתך שעשועי כו' אבדתי בעניי. כשא"ל הקב"ה למשה הקרב אליך כו' אהרן הרע לו א"ל תורה הי' לי ונתתי בידך כו'. התורה שניתנה לנו ע"י מרע"ה נשאר בנו לעולם. כמ"ש מורשה קהלת יעקב. ועתה אין לנו שיור רק התורה הזאת. ואם הי' נעשה עבודת המשכן ע"י מרע"ה הי' נשאר ג"כ לעד. לכן הרע לו כשראה שנעשה אהרן כהן. אכן באמת הכהונה ומלכות תליא בכללות בנ"י. ואנחנו לא זכינו להימשך לגמרי אחר הנהגה הגדולה של מרע"ה. ולכן נפסק המלכות ועבודת הקרבנות ומלחמה מבני ישראל. כי כל אלה הדברים הם כפי עמידת בנ"י כמ"ש ממנו פנה ממנו יתד כו' קשת מלחמה. ולולי התורה שניתנה לנו ע"י מרע"ה אבדנו ח"ו בגלות. ובזה ניחם הקב"ה למרע"ה. כי התורה שניתנה על ידו היא תקום בנו לעד. וכתיב הקרב אליך כו' אהרן. כי הי' דביקות לאהרן במשה רבינו ע"ה כמ"ש שבת אחים גם יחד. כי מרע"ה בחי' הקול ואהרן הדיבור דכתיב וזה הדבר אשר תעשה להם. ובמד' הה"ד לעולם ה' דברך נצב בשמים כו'. כי באמת כל העולם והטבע הכל בדבר ה'. כמ"ש ז"ל בתורה נברא העולם. והוא מלה דקיימא בעובדא. והנהגה זו נמסרה לאהרן הכהן בעבודת המקדש. ז"ש וזה הדבר אשר תעשה. מלה דקיימא בעובדא. והקול והדיבור הם אחדות אחד. רק הקול הוא עצם התורה והדיבור הנהגת העולם שנמשך מן הקול. וכתיב נר מצוה ותורה אור. כי המצות בעובדא ונמשך בהם אור התורה. ואיתא עבירה מכבה מצוה ואינה מכבה תורה. כי הנר יכולין לכבות. אבל עצם האור א"א לכבות. וזה עיקר עבודת האדם להמשיך המעשים אחר אור התורה. ובזה כ' זכירה וזכרתם כו' מצות ה' כו' תזכרו ועשיתם. כי הגוף יש בו שכחה כי הוא בטבע שאין לו קיום לעולם. וזכירה הוא דבר קיים לעד. אכן בנ"י בכח התורה ומצות זוכין לזכירה ובזה יתקיימו בתחיית המתים. וע"י זכירת עמלק דכ' זכור כו' תמחה כו' זכר עמלק כו' לא תשכח. פי ע"י זו המצוה זוכין לזכירה. כי עמלק שורש השכחה. שלא יהי' לו לעתיד שום זכר. כי לכל הדברים יהי' נמשך משהו זכירה ממנו לעתיד. הואיל והכל נברא בתורה. וזה הפנימיות יתברר לעתיד. אבל בעמלק כתיב אמחה כו' מתחת השמים. שלא יהי' לו שום זכר וחלק בתורה שהוא בחי' השמים. ובאמת בנ"י הם בחי' זכירה. ולא הי' צריך להיות להם כלל שכחה. ואז לא הי' לעמלק שום זכר בעולם. וכן שמעתי מפי מו"ז ז"ל כי מ"ש בעמלק זכר עמלק. מאין לו חלק בזכירה. רק מה שגונב מאת בנ"י. והוא כמ"ש שאם היו בנ"י בתכלית הזכירה לא הי' לעמלק שום זכירה. ולכן לעתיד שיהיו בנ"י מתוקנים לגמרי. ולא יהיו נטבעין בטבע שהיא בחינת השכחה. אז לא יהי' לעמלק שום זכר. ולפי ששבת הוא מעין עוה"ב. וכ' בשבת זכור. לכן בו יש מחיית עמלק. ומ"ש במד' כי הקב"ה בא להזכיר לבנ"י מה שחטאו ונזדווג להם עמלק. לכן אמר זכור כו' אשר עשה לך עמלק ע"ש. זה הפי' שכפי חטא בנ"י יש מציאות לעמלק כנ"ל. וכתיב ולא תתורו אחרי לבבכם כו' עיניכם כו' למען תזכרו. כפי מה שאין נמשכין אחר הטבע. כך זוכין לזכירה שהוא הפנימיות והתורה כנ"ל:
3