שפת אמת, שמות, וארא ו׳Sefat Emet, Exodus, Vaera 6
א׳תרל"ז
1
ב׳ברש"י וארא. אל האבות. בא"ש כו' חבל על דאבדין כו'. ביאור הענין כי בוודאי גם האבות היו יכולין להשיג שם הוי' ב"ה. אמנם בחירת האבות הי' בבחי' אל שדי שהוא כבוד מלכותו ית' בעולמות שברא. כענין שכ' לתקן עולם במלכות שדי. וזה עצמו מ"ש ארץ כנען כו' מגוריהם אשר גרו בה כו'. כי רצו לתקן עולמות השפלים לפרסם ולגלות כבוד ה' לידע כי מלכותו מלכות כ"ע. כמ"ש במד' ע"פ התהלך לפני כו' משל למלך שנזדמן לו גבור ודיבר על לב המלך ע"ש. ובוודאי זה דבר גדול מאוד לאבותינו הקדושים בהיותם יודעין כי מוכנים הם לעלות בעליות גבוהות עד מאוד. הניחו הכל והכניסו עצמם בתיקון הבריאה. שהרי הכל לכבודו ברא. ובזכות זה הבטיח להם השי"ת כי גם זרעם אחריהם יבררו את מלכותו ית'. ולכן הי' הגלות מצרים. וכן כל הד' מלכיות בוודאי הכל כדי לברר מלכות שמים. [כענין אם יזכה יבחין כו']. כמ"ש הממליך מלכים ולו המלוכה. פי' מצד זה ניכר מלכותו ית' בעולם שבידו להמליך למי שירצה א"כ לו המלוכה. [וז"ש חז"ל שהאבות בחרו הגלות]. ולכן כאשר בנ"י בכחם לא היו יכולים לאחוז לגמרי מעשה אבות בידם. לכך הוכרח להיות הגאולה ע"י צער ועבודה רבה. וזה תשובת ה' על מאמר למה הרעותה כי הנה נודע בזוה"ק פי' למה הרעותה. שמשה רע"ה הי' למעלה מהטבע. ולא הי' יכול לסבול ולראות כלל דבר רע בעולם. וע"ז התרעם לפני הבורא למה הכנים בנ"י במקום תערובת טו"ר. והשי"ת השיבו כי לאשר האבות בכחם נכנסו לתקן פרצה זאת. נשבע להם כי זרעם יגמרו את עבודה רבה הזו. והאמת כי האבות עשו זאת הכנה לבנים שיוכלו לבוא לבחי' הגאולה בכח הקדמת עבודתם. וז"ש רש"י אל האבות שעשו כמעשה אבות לבנים. וכיון שלא הי' לגמרי בזכות בנ"י רק ע"י זכות האבות לכך הי' ע"י יסורים. וז"ש לא נודעתי. הודעתי אין כתיב כאן. פי' שלא מנע השי"ת מצדו להודיע להם שמו ית'. רק שהם בחרו להם דרך זה עד שסיבבו שלא נודע להם שמו ית'. ובאמת עבודת האבות הוא בבחי' תיקון המעשה. ומדרגת מרע"ה הוא בחי' מנוחת יום השבת. [לכן כ' ישמח משה במתנת חלקו]. שמעתי מפה קדוש מו"ז ז"ל פי' הפסוק שמתי חול גבול לים כי ימות החול הם גבול להגביל שלא יתפשט החיות יותר מדאי. והוא עצמו שם הנ"ל שאמר לעולמו די:
2
ג׳במדרש מה כו' שיבא כו' כבר עשוהו כו' שלמה שהחכים על גזרתו כו' עלתה יו"ד שבירבה כו'. ביאור הענין כי ראינו שהוצרכה היו"ד לטעון לפני המקום. משמע שהי' בכחו שלא לסור לבבו כמ"ש אתי אל ואוכל. אך לא הי' זה בזכות מעשיו בעצם. כי בודאי מאמר ה' חי וקיים. כי אם ירבה נשים יסירו לבבו. אך לאשר שלמה הע"ה השיג בצדקות מעשיו מדרגות רבות ונשפע עליו כח משמים. כאשר כן התנהגות הבורא. שלפי עבודת האדם מוסיפין לו כח משמים וז"ש אתי אל ואוכל. וטעה לתלות הכל בעצמו ולכן נכשל. וז"ש עלתה היו"ד שהיא ע"ש המחשבה. פי' שכח חכמתו עלה ממנו. ובהסתלקות הסיוע העליונה נאמר עליו נשיו הטו כו' [ומרע"ה אשר הי' עניו מכל והי' אצלו לדבר פשוט כי כל בנ"י יכולין להשיג השגתו. לכן אמר למה הרעותה. אבל הי' לו לידע כי סדר עבודת האבות קודם. וגם בחי' מרע"ה לא הי' יכול להיות לולי הקדמת עבודת האבות. ובע"כ צריכין בנ"י להיות בעבודה זו כדי לתקן תערובת טו"ר בעולם כמ"ש לעיל]:
3
ד׳ד' לשונות של גאולה כי כל הגליות נכללין בגלות מצרים. ואח"כ וידעתם כי אני ה' כו' הוא קבלת התורה שמתחיל באנכי ה"א אשר הוצאתיך. אח"כ והבאתי אתכם הוא ארץ ישראל שכך הי' הסדר. ואמת כי הכל נכלל בתורה. וע' פנים לתורה שהוא נגד שבעים לשונות. כמ"ש הואיל משה באר כו' בשבעים לשון. ושורש האומות ד' מלכיות והם נגד ארבע פירושים שבתורה פרד"ס. והם הד' לשונות של גאולה. ובפסוק הן בנ"י לא שמעו כו' ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים. פי' שלא הי' יכול פרעה לקבל דבורו של מרע"ה רק באמצעות בנ"י שהי' להם קצת שייכות אליו שהיו משועבדים תחתיו. וע"ז קרא מרע"ה לעצמו ערל שפתים. שבוודאי צריך להיות דיבור הצדיק עולה עד גבוה מעל גבוה ויורד עד למטה מטה. והרי משזכה לתורה ביאר התורה בשבעים לשון. והוא הדבר אשר דיברנו בשם הזוה"ק שהדיבור הי' בגלות. והי' העצה ע"י אהרן שהוא הי' לו קצת שייכות בגלות. אף ששבט לוי לא עבדו היו משועבדים קצת:
4
ה׳חבל ע"ד ולא משתכחין. פי שרצון ה' הי' שבנ"י ימלאו מקום האבות. ואם היו נמשכין אחר מעשה האבות לגמרי. פי' במדרגה הסמוכה להם כמו בן תחת אביו. הי' מצטרפין מעשה אבות להם. והי' כאילו קיימים האבות. אבל כיון שלא היו יכולין למשוך. ונפסק החיבור. וזה ולא משתכחין. לכן הי' הגאולה בקישוי:
5