שפת אמת, שמות, ויקהל י״אSefat Emet, Exodus, Vayakhel 11
א׳תרמ"ה
1
ב׳במדרש ואל מי תדמיוני ואשוה א"כ יאמר קדוש שאו מרום עיניכם כו'. הענין הוא כי באמת צריך האדם לידע כי אין לו שום שייכות והשגה בו ית'. אכן מצד הבריאה שהשי"ת ברא אותנו מצד זה יש לנו שייכות אליו. ובהצטרפות ב' הידיעות נוכל לעבוד אותו שיתקבל לפניו לרצון עבודתינו. וזה שלום לרחוק ולקרוב. פי' מי שיש בו ב' הבחי' שיודע שהוא מרוחק ושאעפ"כ הוא מקורב ושניהם אמת ואין בזה סתירה. ויתכן שלכן הקדים מרע"ה מצות השבת קודם מלאכת המשכן. להודיע כי הגם שצוה הקב"ה לבני ישראל לעשות משכן וציורים לדברים עליונים. מ"מ נדע כי אין בנו הדמיון והשתוות מצד עצמינו להעליונים. וצריכין להבטל אליו ית'. שזה ענין השבת השבתות כל המעשים. וזה הביטול הוא קיום כל המעשים. ובהצטרפות השבת ועשיית המשכן נגמר המכוון והשלימות כענין לרחוק ולקרוב שכתבנו. וכן ענין ברכת המצות שאמרו חז"ל שצריך לברך עובר לעשייתן פי' הברכה לידע כי לא מצד עצמותינו יש לנו כח לגשת לקדושת המצות. וזה הביטול הוא קודם וחשוב יותר מגוף המעשה וזה עובר לעשייתן:
2